כיתוב תמונה: אבו חלימה לצד החממה הפגועה. צילום: מוחמד עזיזה
אבו חלימה לצד החממה הפגועה. צילום: מוחמד עזיזה

פרויקט “הידרופוניקס” בצפון בית לאהיא נחשב לאחד הפרויקטים המצליחים בטכנולוגיות חקלאיות ברצועת עזה. הפרויקט, המתבסס על טכנולוגיה חדשנית של איזון מים, הוא חממה ייחודית שמצליחה למקסם את ניצול הקרקע ולצמצם את צריכת המים, כך שבאביב האחרון, למשל, הפיקו 2 הדונם שלה בין 700 ל-800 ק”ג שעועית, 30,000 ראשי חסה, 7,000 ראשי ברוקולי וכטון עשבי תיבול. ב-19 במאי, במהלך מתקפה אווירית וארטילרית של ישראל על האזור, נפגעה החממה. יבול השעועית נהרס כולו, לצד שתילים נוספים, ונזקים נוספים נגרמו למבנה ולציוד.

עבדאללה אבו חלימה, 34, נשוי ואב לשלושה, בוגר תואר במערכות מידע גיאוגרפי מאוניברסיטת אל אזהר, הקים ב-2019 את הפרויקט כדי למצוא פתרון לבעיות העומדות בפני חקלאים ברצועה – מחסור באדמות, עלויות גבוהות של הכנת הקרקע ומחסור במים, כמו גם על מנת לספק ירקות עונתיים מחוץ לעונה וצמחים אורגניים איכותיים בלי הדברה.

הפרויקט הצליח מעל המצופה. אבו חלימה העסיק 11 עובדים, ביניהם שלושה מאחיו, ועורר התעניינות מצד חברות גדולות וגופי מחקר ואקדמיה. מעט לפני סבב הלחימה יזמו חברות צמחי המרפא “באדר” ו”הניה” ניסוי לגידול מוצריהם בשיטת ההידרופוניקה שפיתח אבו חלימה, ניסוי שבמידה והיה מצליח היה מקדם ומרחיב את העסק בצורה משמעותית.

“כשאתה אקדמאי צעיר שלא מוצא עבודה בתחום שלך, והמצב בעזה קשה כל כך, זה מייאש”, אומר אבו-חלימה. “ואז, כשאתה מצליח להרים פרויקט שהוא הראשון מסוגו במזרח התיכון, אתה הופך למשהו מיוחד מאוד. האוניברסיטאות בקשר איתי, המוסדות רוצים לפרסם את הניסיון שלי, התמלאתי בגאווה. אבל תוך רגעים ספורים, כל ההשקעה והמאמץ שלי ירדו לטמיון”.

שיקום הפרויקט, מסביר אבו חלימה, מאתגר במיוחד ובלא אופק נראה לעין. “אני חושש שיקרה לי מה שקרה לחקלאים ולפרויקטים כלכליים ב-2014”, אמר. “אז טיפלו בעיקר בדיור, שזה עניין חשוב, אבל יזמים וחקלאים לא קיבלו פיצוי. אני רוצה לבנות את הפרויקט מחדש, אבל מאיפה ואיך אני אתחיל?”

גם אם יימצא המימון, ההגבלות המתמשכות שישראל משיתה על מעבר סחורות לעזה, ובעיקר על סחורות שהיא בוחרת להגדיר כדו-שימושיות, הופכות את השיקום למשימה מורכבת. בסיסי הפלסטיק שבהם גדלים הצמחים והמשאבות שנחוצות לחממה אינם זמינים ברצועה, כמו גם חומרי הדשן להזנת הצמחים שישראל מונעת את כניסתם. כשהקים את הפרויקט, הרכיב אבו-חלימה בעצמו את הבסיסים והחומרים, אולם עבודת הרכבה זאת ארכה זמן רב, והצורך לעשות זאת מחדש יעכב את השיקום במספר חודשים.

“אנחנו חיים תחת סגר הדוק” אומר אבו חלימה, “סגר זאת לא מילה, זאת פעולה. אתה מבין את המשמעות של המילה ‘סגר’ כשאתה צריך משהו, ומסתובב בכל עזה כדי לחפש אותו בנרות. אפילו כשאתה משקיע, ומתאמץ, ומצליח לייצר דברים חדשים מכלום, פתאום, בלי אזהרה, הם מחזירים אותך לנקודת האפס.”