נאומה המלא של נעה גלילי בכנסת:  

“ישראלים רבים מניחים שעם ביצוע תכנית ההתנתקות ב-2005 הסתיימה שליטתה של ישראל ברצועה ואין לה עוד אחריות לנעשה שם. ההיפך הוא הנכון. ישראל מוסיפה לשלוט על המרחב הימי והאווירי של עזה ועל המעברים הקרקעיים לרצועה, פרט למעבר רפיח עם מצרים.

“השליטה הכמעט מלאה של ישראל על תנועה לרצועה וממנה מקנה לה כוח עצום על החיים בה: ישראל מחליטה מי ומה יוכל לצאת ולהיכנס לעזה, ובאילו נסיבות. הבידול שישראל כופה על תנועת פלסטינים בין עזה, הגדה וישראל מפצל משפחות וקהילות, פוגע באופן חמור בחברה הפלסטינית ככולה ובמוסדותיה, ומביא, בין היתר לריסוק כלכלת הרצועה ולעליה הדרמטית של שיעור העוני בקרב תושביה.

נעה גלילי מ”גישה” נאמה בכנס לציון 55 שנה לכיבוש שהתקיים בכנסת

“והיום, 55 שנים לכיבוש עזה, 15 שנים של סגר מחניק על שני מיליון תושביה, שמחציתם ילדים, ואחרי ארבעה מבצעים צבאיים שנטלו את חייהם של אלפים, פצעו רבבות והביאו להרס עצום  – מדיניות הענישה הקולקטיבית של ישראל, והלוליינות שבה היא נוקטת כדי לחמוק מאחריותה כלפי פלסטינים ברצועה ממשיכות לזקוף את ראשן המכוער.

“אבקש לחלוק כאן דוגמה עכשווית לאלימות הבירוקרטית הגלומה במשטר ההיתרים הישראלי, סוגיה שממחישה עד כמה רחוקה ישראל מלעמוד בחובתה על פי חוק לשמור על זכויותיהם של פלסטינים החיים תחת כיבושה.

“הרשויות הישראליות מסרבות בשגרה לאלפי בקשות להיתרים שמגישים תושבי עזה, ואלפי בקשות נוספות לא מקבלות כל מענה. לצערנו, פעמים רבות רק ייצוג משפטי מזרז את הרשויות הישראליות לתת מענה בבקשות ומסייע לתושבי הרצועה לערער על סירוב בקשותיהם ולממש את זכויותיהם הבסיסיות.

“בששת החודשים האחרונים אנו בארגון גישה, יחד עם המוקד להגנת הפרט, רופאים לזכויות אדם ומרכז אל מיזאן שבעזה נאבקים בהתנהלות חדשה של מנהלת התיאום והקישור של עזה, שמסרבת לספק לארגוני זכויות אדם ועורכי דין נוספים המייצגים פלסטינים בעזה תשובות באשר לטיפולו בבקשות להיתרים.

“הדגשנו שההתנהלות של ישראל מובילה להפרה חמורה של הזכות של תושבי עזה לייצוג משפטי ולהליך הוגן מונעת בפועל מתושבי הרצועה טיפולים רפואיים דחופים שאינם זמינים בתחומה וחוסמת גישה לצרכים הומניטריים נוספים. ואכן, לפני חודשיים, מתה ברצועה התינוקת פטמה ג’לאל אל-מסרי, לאחר שישראל לא ענתה לבקשות שהגישו הוריה להיתר יציאה לצורך טיפול במום בליבה. בניגוד לחובותיה החוקיות, ישראל נותנת לעצמה את הזכות לענות רק לחלק מהבקשות להיתרים, ולא לבחון את כל הפניות המגיעות אליה מבאי כוחם של תושבי עזה, ובכך גוזרת את גורלם.

“המענה החלקי והסלקטיבי לפניות בשם תושבי עזה לא רק ממשיך לפגוע בתושבי עזה אלא גם משקף את התנערותה של ישראל מאחריותה כלפי פלסטינים ברצועה. הרשויות הישראליות מתעמרות הלכה למעשה בארגוני זכויות אדם ועורכי דין, הנדרשים להקדיש משאבים עצומים רק כדי לברר על סטטוס של כל בקשה שהוגשה, ופוגעת בהגנה המעטה שעומדת לרשות פלסטינים ברצועה.

“היום, אחרי שישה חודשים ארוכים של מאבק במדיניות החדשה, אנחנו מתחילים לראות שיפור מסוים במצב. עם זאת, גם היום ישנן פניות שנשלחות מנציגים משפטיים של תושבי עזה שאינן מקבלות מענה.

“הדוגמה הזו היא אחת מיני רבות המשקפות את היחס של ישראל כלפי עזה: לשלוט, לבדל, לפצל, להעניש ולהתעמר – כל אלה תוך התחמקות שיטתית מאחריות.

“רק סיום הכיבוש והסרת הסגר יבטיחו הגנה מלאה על זכויות אדם, אך גם לפני כן, ישראל חייבת להכיר בחובותיה לאפשר חיים תקינים ברצועה ולהימנע מפגיעה בזכויות יסוד של כל הפלסטינים החיים תחת שליטתה”. 

לצפייה בכנס, לחצו כאן.