מאז ההתנתקות ב-2005 כל דיון על מדיניות ישראל כלפי רצועת עזה כרוך בשאלה: האם ישראל עדיין שולטת בעזה? מצד אחד יש הטוענים שישראל סיימה את שליטתה ברצועה, ובכך גם פטרה את עצמה מאחריות לקיומם של חיים אזרחיים תקינים בשטחה. מצד שני עומדים אלה שלדעתם ישראל, ורק היא, נושאת באחריות למצב ברצועה בגלל שהיא ממשיכה לשלוט בה באופן מוחלט גם בלי להחזיק בתוכה בסיסי צבא קבועים או התנחלויות. האמת, לדעתנו, מורכבת יותר ונמצאת אי שם באמצע. ישראל ממשיכה להפעיל שליטה על תחומים משמעותיים של החיים ברצועה, אך היא הסירה את שליטתה – ובכך גם את אחריותה – מתחומים אחרים. נייר העמדה “מדד השליטה” מציע מסגרת משפטית לאחריות ישראל ברצועת עזה מתוך תפיסה של סיום הכיבוש כתהליך הדרגתי שמתרחש לאורך זמן.הפרק הראשון בנייר העמדה מפרט את התחומים השונים שבהם ישראל עודנה שולטת על הרצועה. מצאנו לנכון לפרסם אותו בסדרת פוסטים קצרים בבלוג, בתקווה שהדבר יסייע לקיומו של דיון ציבורי מאוזן ומבוסס-עובדות על המדיניות כלפי עזה.

תחומי השליטה:

המרחב האווירי »
המים הטריטוריאליים »
המעברים היבשתיים עם ישראל »
המעבר היבשתי בין עזה למצרים »
מרשם האוכלוסין »
מערכת המיסוי »
שליטה פיזית בשטח רצועת עזה »
שליטה בתשתיות אזרחיות »
שליטה ברשות הפלסטינית ובמעברים שבין עזה לגדה המערבית »

להורדת נייר העמדה »
להורדת תקציר נייר העמדה »

קבלו עדכונים בפייסבוק »
קבלו עדכונים בטוויטר »