ברצועת עזה נפתחה שנת הלימודים כבר בשבוע שעבר. כ-600 אלף תלמידים לומדים ברצועה ב-737 בתי ספר, שיושבים רק ב-523 מבנים של בתי ספר. 291 מהמבנים שייכים למשרד החינוך ברצועה; 178 לאונר”א ו-54 פרטיים.
הפער בין מספר בתי הספר למבנים הזמינים, וכמות התלמידים, הביא לכך ש-75 אחוז מבתי הספר היסודיים בעזה פועלים בשתי משמרות. בחילופי המשמרות לא מתחלפים רק התלמידים, אלא כל בית הספר, על צוות המורים וההנהלה. משמרת הבוקר מתחילה ב-07:00 בבוקר עד 12:00, ומשמרת הערב מתחילה ב-12:00 ונמשכת עד 17:00. ההחלטה איזה בתי ספר יעבדו במשמרות נקבעת לפי הצורך, כלומר מספר התלמידים והמבנים הזמינים באזור. לקראת שנת הלימודים נערכת הגרלת המשמרות. בתום כל סמסטר מתחלפים: מי שלמדו במשמרת בוקר עוברים לערב ולהפך. בשנת הלימודים הקודמת התנהלו במשמרות 428 מתוך 579 בתי הספר היסודיים ברצועה.
המחסור במבנים ובכיתות לימוד מעיב על מערכת החינוך ברצועה כבר שנים. המחסור עוד החמיר בגלל הגבלות על כניסת חומרי בנייה וציוד אחר שמטילה ישראל, ובגלל קשיי מימון. לפי עבד אל בארי, האחראי על המבנים במשרד החינוך ברצועה, מערכת החינוך הממשלתית זקוקה ל-114 מבנים של בתי ספר כדי לבטל כליל את הלימודים במשמרות. למערכת החינוך של אונר”א חסרים כ-100 מבנים. בפני מערכת החינוך עומדים גם אתגרים של צפיפות גדולה בכיתות הלימוד, המרחק של בתי הספר מבתי התלמידים ואתגרי תקציב שוטף.
אימאן אבו שמאלה, מורה לאנגלית בבית הספר היסודי אמיר אל מנסי ב’ לבנים, סיפרה לתחקירן השטח של גישה: “מרגישים שתלמידים הלומדים במשמרת ערב ערניים פחות וההישגים שלהם נמוכים מאלה שלומדים במשמרת בוקר. ההשלכות של לימודי ערב משתקפות לא רק בהישגים אלא גם באנרגיות חיוביות אצל התלמידים ובמידת ההשתתפות שלהם בשיעורים”. אבו שמאלה הוסיפה, שתלמידים רבים הגיעו בלי ילקוטים וללא התלבושת האחידה של בית הספר, או בבגדים מהשנה שעברה בשל המצב הכלכלי החמור בעזה. היא מוצאת שהמצב הכלכלי משפיע על מצבם הנפשי של רבים מהתלמידים.
מהא שחיבר, בת 34, אמא לילדים בכיתות א’ וב’, סיפרה לגישה על הקשיים של לימודים במשמרת ערב: “ילדים צריכים להתחיל את היום בבוקר, כשהם חיוניים ומלאי אנרגיה, ולא אחר הצהריים. במקום שהילדים יחזרו הביתה באמצע היום, לאכול ארוחת צהריים, לנוח מעט, להכין שיעורים ולהתפנות למשחקים, הם מגיעים עייפים מאוד, בשעות אחר הצהריים המאוחרות. עם רדת החשיכה, כשלרוב אין חשמל, אי אפשר להכין שיעורים בסמוך ליום הלימוד, והדבר פוגע בהישגים”. גם סדר היום שלה, אומרת מהא שחיבר, תלוי ביציאה ובחזרה של הילדים מבתי הספר, והלימודים במשמרת ערב משבשים את היכולת שלה למלא אחר חובות היום. “כשהילדים בבית, אני לא יכולה לעשות את עבודות הבית, להכין אוכל ולסדר את הבית. את הדברים האלה אני מתחילה אחרי שהילדים הולכים לבית הספר, כשאני כבר עייפה”.
נסרין אל בלעאווי, מורה בכיתה א’, דיברה על הקשיים במשמרת ערב: “כאשה, אני נאלצת לדחות את כל העבודות והביקורים המשפחתיים לימי החופש, ולא נשאר לי זמן לבלות עם הילדים שלי ועם בני המשפחה. אני גם נאלצת לשלוח את התינוקת לפעוטון ערב”. מבחינת התלמידים, היא אומרת ש”כמורה, אני רואה בבירור את ההבדל במוטיבציה וברצון בין התלמידים של משמרת הבוקר לבין אלה של הערב. הילדים מרוכזים פחות, עייפים יותר ונוטים פחות להשתתף בשיעורים”.
עבד אל בארי עוד הוסיף: “לימודים במשמרת ערב מונעים מהילדים מלהשתתף בפעילות בלתי פורמלית אחר הצהריים, כך שהם עסוקים בענייני הלימודים עד השעות המאוחרות. בחורף, הילדים חוזרים הביתה אחרי רדת החשיכה. כמובן שגם המורים והמורות הם הורים, והעבודה במשמרת הערב פוגעת בהם גם בבית הספר וגם עם בני משפחה.
החסכים והחוסרים במערכת החינוך הם עוד דוגמה לתשתיות הבלתי מספקות, שמונעות חיים תקינים ברצועת עזה. סבבי הלחימה, הסגר המתמשך, וגם הקרע הפנים-פלסטיני, גרמו להידרדרות בתחומי חיים רבים. הדברים ניכרים בכלכלה, בחברה, בבריאות וגם בחינוך. אך למרות התנאים הקשים, אחוז התלמידים שמסיימים את הלימודים ברצועה וזכאים לגשת למבחני התווג’יהי (מקבילה של הבגרויות), אף עולים במעט על אלה של מקביליהם בגדה המערבית.