במרץ 2020, ישראל החריפה את הסגר על עזה בשל התפשטות נגיף הקורונה. במהלך שנה (ממרץ 2020 עד מרץ 2021) ישראל לא התירה לפלסטינים לצאת מהרצועה דרך מעבר ארז למעט לצורך קבלת טיפול רפואי דחוף, חזרה לגדה המערבית או למדינות מוצא אחרות, ולצורך השתתפות באבל. במרץ 2021 ישראל הפסיקה לאפשר יציאה מעזה לצורך השתתפות באבל.

במהלך ההסלמה שכונתה “מבצע שומר חומות” במאי 2021, ישראל סגרה את מעבר ארז לתנועת אנשים כליל. כמה ימים לאחר תום הלחימה, ב-25.5, נפתח המעבר לעונים על מספר מצומצם של קריטריונים: יציאת חולים לטיפולים מצילי חיים; חזרת תושבים לעזה (מישראל ומהגדה המערבית) וכניסה לעזה לפלסטינים עם אזרחות ישראלית שהם חלק ממשפחה חצויה או לצורך השתתפות בהלוויה.

ב-3.6 הגשנו עתירה דחופה כנגד סירוב המדינה לאפשר לשלושה תושבי עזה, הוריו ובנו של אדם שנפטר בישראל, להיכנס לישראל כדי להשתתף באבל על מותו. המדינה סירבה לבקשה בטענה שאינה עומדת בקריטריונים שנקבעו לכניסת פלסטינים לישראל לאחר “שומר חומות”. יצוין כי עד להטלת “סגר הקורונה” במעבר ארז במרץ 2020, כניסה ללוויה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה היתה אחד מהקריטריונים הבודדים המאפשרים כניסה מעזה לישראל ולגדה המערבית.

בעתירה טענּו כי המדיניות שנקבעה עם סיום הלחימה שרירותית, בלתי סבירה ובלתי מידתית, וכי חובת המשיבים לבחון כל בקשה פרטנית המונחת לפתחם, להפעיל שיקול דעת ולקבל החלטה מנומקת. בתגובתה מ-8.6 טענה המדינה כי לא נפל כל פגם בשיקול הדעת המינהלי שהפעילו לנוכח המדיניות הנוכחית, עליה הוחלט לאחר סיום הלחימה, וכי מדובר במדיניות תקינה שאין להתערב בה.

הדיון בעתירה התקיים ב-10.6, ובמסגרתו עיין בית המשפט בפקודה שלדברי המשיבים משקפת את החלטת הדרג המדיני (לא הוצגה ההחלטה עצמה ואף לא הרציונלים העומדים בבסיסה). בתום הדיון ניתן פסק הדין הדוחה את העתירה. בית המשפט סבר כי למדינה עומדת חזקת התקינות בנוגע למדיניות שנקבעה לאחר הלחימה; כי היעדר הנמקה להחלטת הסירוב אין משמעו שהנסיבות הפרטניות לא נשקלו; וכי לנוכח המדיניות המחייבת את המשיבים, מדובר בהחלטה סבירה.

ארבעה ימים לאחר פסק הדין, ב-14.6, שינתה המדינה את מדיניותה וקבעה כי מותרת כניסה לישראל לצורך השתתפות באבל. ב-17.6 התקבלה בגישה תשובה רשמית בעניין זה. בעקבות זאת, הותרה כניסת הורי הנפטר לישראל (העותרים 1,2). כניסת בנו סורבה מטעמים ביטחוניים, ורק לאחר הגשת עתירה נוספת כנגד סירוב זה, הותרה כניסתו.

ב-23.6, לאחר שכניסה לישראל לצרכי אבל הותרה במסגרת הקריטריונים הבודדים המאפשרים יציאה מעזה בעת הזו, הגשנו עתירה דחופה בעניין תושב עזה המבקש להתאבל על אחותו, שנפטרה בישראל. בקשתו הוגשה מיד לאחר פטירת האחות, בעת שכניסה לישראל לצרכי אבל טרם נכללה במדיניות, וסורבה מידית מהטעם שאינה עומדת בקריטריונים. לאחר כשבוע ניתנה תשובת סירוב, שוב מהטעם שהבקשה אינה עומדת בקריטריונים. כנגד סירוב לא סביר זה הוגשה העתירה, שבה טענּו כי בקשת העותר עומדת בקריטריונים, כי הסירוב ניתן ללא הנמקה וכי מדובר בהחלטה שרירותית ובלתי מידתית.

בתשובת המדינה מ-28.6 נטען, להפתעת העותרים, כי הבקשה אינה עומדת בקריטריונים משום שחלפו שבועיים מיום הקבורה, והקריטריון מאפשר כניסה ללוויה בלבד ולא כניסה לביקור אבלים. המדינה טענה כי גם בימים כתיקונם מתאפשרת כניסה סמוך ככל הניתן למועד הפטירה ולכל היותר בזמן שלושת ימי האבל. מכיוון שהעותר לא הצביע על נסיבות מיוחדות, אין לחרוג בעניינו ממועדים אלה וקבלת העתירה תהווה הוספה של קריטריון למדיניות הנוכחית.

בדיון שהתקיים ב-29.6 טענּו כי בתשובתם הנוכחית נותנים המשיבים פרשנות חדשה ומצמצמת לקריטריון האבל שמופיע בסטטוס ההרשאות. פרשנות זו אינה עומדת בהלימה להליך ההגשה והטיפול בבקשות של תושבי עזה, אשר אינה מאפשרת מתן מענה מהיר, ומסכלת, הלכה למעשה, את מימוש הקריטריון. כמו כן, הצגנו לבית המשפט דוגמאות רבות להיתרי כניסה לאבל גם לאחר שבוע, שבועיים, ואף יותר, מיום הפטירה. כן טענּו כי הרציונל והצורך ההומניטרי, העומדים בבסיס הקריטריון, שרירים וקיימים גם לאחר שחלפו הלוויה ושלושת ימי האבל הראשונים.

ב-30.6 ניתן פסק דין המקבל את העתירה ומתיר את כניסת העותר לישראל. בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין, היה מקום לנקוט גמישות ביישום הקריטריון, בדומה למקרים אחרים, וכי גם בחלוף שבוע או שבועיים, השיקול ההומניטרי עודו בעל עוצמה ממשית, והצורך של העותר להתאבל על אחותו בחיק המשפחה עודנו חזק. כן ציין בית המשפט כי חלוף הזמן מאז הוגשה הבקשה אינו צריך לעמוד לעותר לרועץ.