נ’ תושבת הרצועה, בת 40, חולה בסרטן בלוטת התריס. רופאיה קבעו כי עליה לקבל טיפול חיוני שאינו זמין ברצועה ולכן היה עליה להגיע לבית חולים בגדה המערבית. נ’ פנתה לראשונה לרשויות הישראליות באמצעות הוועדה האזרחית הפלסטינית בחודש אוקטובר 2021. על אף שמדובר בטיפול חיוני ומציל חיים בקשתה סורבה. למרכז אלמיזאן לזכויות אדם בעזה בו הסתייעה, נמסר כי לנ’ קרוב משפחה השוהה באופן “בלתי חוקי” בגדה ולכן קיים חשד שנ’ תנצל את ההיתר המבוקש כדי לשהות אף היא בגדה. שלושה תורים נוספים נקבעו עבור נ’ ושלוש בקשות נוספות הוגשו, חלקן לא נענו כלל והאחרונה שבהן נענתה בסירוב בשל “חשד לשהייה לא חוקית”.
על אף שהרשויות הישראליות לא ציינו מיהו קרוב המשפחה שבגינו הם החליטו לסרב את בקשתה, שיערה נ’ כי מדובר בבן זוגה לשעבר שעזב אותה ואת חמשת ילדיהם הקטינים ועבר להתגורר בגדה. משום כך, לבקשה נוספת שהגישה, צירפה מסמך חתום על ידי בית הדין השרעי המלמד על תביעה המתבררת בבית הדין שהגישה נ’ נגד בן זוגה לאחר פרידתם. משלא קיבלה הבקשה כל מענה, פנה מרכז אלמיזאן לפרקליטות מחוז ירושלים בקדם עתירה, אך גם בו לא התקבלה תשובה.
לנוכח ההתדרדרות במצבה של נ’ הגשנו ביום 3.2.2022 עתירה דחופה ודרשנו כי המת”ק ישיב לפנייתה ויאפשר לה לצאת לקבל את הטיפול הדרוש לה. בעתירה טענו כי סירובם של המשיבים, בשל שהיית בן זוגה לשעבר בגדה, הפגיעה בזכותה של נ’ לבריאות ולחיים, בשל שהיית בן זוגה לשעבר בגדה פוגע אנושות בזכויות יסוד הקנויות לה שכן היא מסכנת את חייה.
לאחר הגשת העתירה הודיעו המשיבים כי הם מוכנים להנפיק לנ’ היתר חד יומי, בתנאי שתחתום על התחייבות לשוב לביתה בתום הטיפול ועד אז לא תימחק העתירה. בתגובה לבית המשפט ציינו כי היתר חד יומי אינו מתאים לעותרת שכן עליה לשהות בגדה עד שיסתיים ההליך הרפואי הדרוש לה. בנוסף, טענו כי הדרישה לחתימתה על המסמך מהווה התניה על זכותה לחיים ופוגעת בכבודה של העותרת. בית המשפט קיבל את טענתנו באשר למשך ההיתר, אך קבע כי החתימה על המסמך מידתית גם בנסיבות של חולה במחלה קשה.
ביום 22.2.2022 יצאה העותרת לבית החולים, קיבלה את הטיפול ושבה לרצועה ביום 2.3.2022. לאחר חזרתה, ביקשנו את מחיקת העתירה ופסיקת הוצאות משפט לטובת העותרת לאור קבלת הסעד שהתבקש בה.