ב-21 בפברואר, 2021, הגשנו עתירה כנגד אי מענה של המדינה לבקשת פלסטיני תושב רצועת עזה לצאת ללימודי דוקטורט בבריטניה, כדי לממש מלגת מחקר שהוענקה לו על ידי האיחוד האירופי. נזכיר כי במרץ 2020 החריפה ישראל את הסגר על עזה בשל התפשטות נגיף הקורונה ומאז אינה מתירה לפלסטינים לצאת מהרצועה, למעט לצורך טיפול רפואי דחוף, חזרה לגדה או למדינות מוצא אחרות ולהשתתפות באבל.

בעתירה טענּו כי אין שוני של ממש לעניין התמודדות עם התפשטות הקורונה בין מי שיוצא מעזה לצורך חזרה לביתו בחו”ל (תנועה שהמדינה מתירה) לבין מי שמבקש לצאת ללימודים גבוהים בחו”ל למשך מספר שנים, כמו העותר. שהרי בשני המקרים מדובר בתנועה חד כיוונית ברכב סגור ממעבר ארז לגשר אלנבי, שאין בה לסכן את בריאות הציבור. כן טענּו שעל המדינה מוטלת חובה לבחון כל בקשה הומניטרית של תושב עזה, כי  המגבלות שהוטלו על התנועה מעזה וממנה בשל התפשטות הקורונה הן בלתי מידתיות וכי הפגיעה בזכויות העותר לחינוך, לעיסוק ולאוטונומיה אישית בלתי מידתית.

בתגובתה מ-28.2 ציינה המדינה כי באותו היום ניתנה החלטת המשיבים המסרבת לבקשת העותר וזאת משום שלא נמצא טעם או הצדקה לחרוג ממדיניות הסגר בעת הזו.

הדיון בעתירה התקיים ב-1.3 ולנוכח הערות בית המשפט באשר לקוצר ידו להתערב בהחלטת המשיבים לאור פסק דינו של בית המשפט העליון בעע”ם 6363/20 מדינת ישראל נ’ עומר שוא, מחקנו את העתירה תוך שמירה על הזכות לפנות בעניינו של העותר במועד מאוחר יותר ובהתאם להתפתחויות. בית המשפט ציין בפסק הדין כי על מתפ”ש “להוסיף לבחון את הקריטריונים למעבר מרצועת עזה בתקופת משבר הקורונה מעת לעת ותוך התחשבות במכלול השיקולים, לרבות התמשכות תקופת המגבלות”.