ביום 9.10.2018 הגשנו עתירה בשמם של בני זוג המתגוררים ברצועת עזה, לאחר שבמשך שלוש שנים סירבה ישראל לתת להם היתר כניסה לשטחה. בני הזוג נזקקו להיתר על מנת לקיים ריאיון הגירה בקונסוליה האמריקאית בירושלים המזרחית, אשר מספקת שירותים קונסולריים לפלסטינים הן מהגדה והן מעזה.
מדובר בביקור בן שעות ספורות בקונסוליה, שהוא שלב הכרחי לצורך השלמת תהליך קבלת האשרה. העותרים ביקשו להגר לארצות הברית, ולחיות לצד בנם ומשפחתו. לעותרים נכדים אשר חיים בחו”ל ואותם לא פגשו מעולם, בשל הניתוק הכמעט מוחלט של עזה מהעולם.
משך שלוש שנים קבעו בני הזוג מועדים לראיונות הגישו את בקשתם בעזה והמתינו לאישור. פעמים רבות הבקשה לא נענתה ומועד הריאיון חלף. פעמיים בקשתם אושרה, אך כאשר הגיעו למעבר ארז, נשלל ההיתר בו במקום מבלי שקיבלו הסבר מדוע. כן קרה שמעברם סורב מטעמים ביטחוניים.
בעתירה טענו נגד הטענות הביטחוניות אשר העלתה המדינה נגד הזוג בעבר וכן כנגד אי מתן המענה לפניית התושבים ליציאה לריאיון אשר נקבע ליום 24.10.2018. לעתירה צורפה בקשה לקביעת דיון דחוף, בשל מועד הריאיון.
כעבור יומיים, ביום 11.10.2018 קבע בית המשפט שהעתירה אינה דחופה, בין היתר, כיוון שמיצוי ההליכים טרם הסתיים כי טרם התקבל מענה לפניה. בית המשפט התעלם מהעובדה שבדיוק מסיבה זו -אי מתן מענה – נאלצו העותרים להגיש את העתירה מלכתחילה.
בעקבות הגשת העתירה הודיעה המדינה שמעברה של בת הזוג לריאיון מאושר. בן הזוג זומן לתחקיר בטחוני בעקבותיו אושר גם מעברו. ואולם, כיוון שמועד התחקיר הבטחוני נקבע בתאריך המאוחר למועד הריאיון, בן הזוג החמיץ את הראיון ונאלץ לקבוע מועד חדש. לאור מקרי העבר ביקש העותר להשאיר את העתירה תלויה ועומדת עד אשר יצא לראיון במועד החדש אשר נקבע לו, אך בית המשפט החליט למחוק את העתירה. בהחלטה מאוחרת יותר, לעניין ההוצאות קבע בית המשפט בין היתר ש”על פני הדברים התנהלות המשיבה הייתה תקינה”.
ביום 20.12.2018 נאלצנו להגיש עתירה נוספת בשמו של בן הזוג מכיוון שלמרות ההבטחה אשר ניתנה לו ולבית המשפט, שוב סורבה יציאתו לריאיון. הנימוק שניתן לסירוב בפעם זו היה, שהצבא לא הצליח לקבל מהקונסוליה האמריקאית אישור שאכן נקבע מועד חדש לריאיון. הסירוב ניתן פחות משבוע לפני היציאה לריאיון.
ואמנם, במסגרת העתירה המדינה הודיעה שהסירוב מקורו בטעות, והבקשה אושרה. עם זאת המדינה טענה שהטעות היא של הקונסוליה, אך לא הציגה ראיות לכך. עוד טענה המדינה כי למרות שהעתירה הוגשה שלושה ימי עבודה לפני מועד הריאיון ובהסתמך על הודעת הסירוב, היא הוגשה מוקדם מדי, ולפני שהיה בידה לתקן את תשובתה לעותר.
דעתו של בית המשפט נחה מהסבר זה והוא מחק גם את העתירה הזו ללא צו להוצאות (עמ’ 3).
בעקבות הראיונות, קיבלו שני בני הזוג את האשרה ומתכננים להגר לארצות הברית, כפי שקיוו לעשות לפני שלוש שנים.