לנא (שם בדוי), בת 30 מרצועת עזה, רוצה ללמוד מגדר. לפני כמעט עשור היא סיימה תואר ראשון בתקשורת ושפה ערבית באוניברסיטת אל-אזהר שברצועה וכיום היא פעילת זכויות אדם ועורכת ומגישה ברדיו.

שנה אחרי שסיימה את לימודיה, לנא הצטרפה לקורס אינטנסיבי שהוצע על ידי ארגון חברה אזרחית בעזה, אשר נועד להכשיר פעילים חברתיים לעסוק בסנגור למען זכויות של קבוצות שונות, במיוחד של נשים. “הקורס הזה הוא נקודת ההתחלה של מי שאני היום. הוא עזר לי לגבש את הזהות שלי ולהאמין בזכויות אדם, עם דגש על זכויות נשים בפלסטין”, היא מספרת. “צברתי ידע על סוגיות שונות שמשפיעות עלינו כנשים פלסטיניות, התחלתי לעקוב אחרי הפרות של זכויות נשים ופליטים, והתחלתי לעסוק בזה דרך כתיבת מאמרים וברדיו”.

כפלסטינית שחיה ברצועת עזה, לנא חווה את הלחצים שכל אישה בעזה חווה, בין אם מדיניים, ביטחוניים או כלכליים. מבעד לקשיי היום-יום, עבודתה בשנים האחרונות הניעה את לנא לחפש הזדמנויות לפיתוח אקדמי ומקצועי. אחרי התלבטות, היא החליטה שרוצה לעשות תואר שני בלימודי מגדר.

לנא התחילה לחפש תכנית לימודי מגדר, אבל אין כזאת בעזה. לשמחתה היא מצאה שאוניברסיטת ביר-זית, שבגדה המערבית, מציעה בדיוק את סוג התכנית עליה חלמה. “לא חשבתי באותו רגע על האפשרות שישראל לא תאפשר לי ללמוד שם, פשוט נרשמתי והתרכזתי בלהתקבל לאוניברסיטה”, לנא סיפרה, “אפילו שילמתי שכר לימוד והנפקתי תעודת חיסון לקראת הנסיעה”. רק כשפנתה למשרד לעניינים אזרחיים של הרשות הפלסטינית גילתה, להפתעתה הרבה, שאינה יכולה להגיש בקשה להיתר לנסוע לגדה. מאז שנת 2000, ישראל אוסרת על סטודנטים מעזה ללמוד באוניברסיטאות במרחק נסיעה קצרה מביתם, בגדה המערבית.

מדיניות זו של ישראל מציבה מכשול שרירותי ופוגעני עבור צעירות כמו לנא. “למה אישה מעזה לא יכולה ללמוד או לחיות בגדה המערבית כשזה הכול אדמה פלסטינית אחת?”, היא שואלת. לנא פנתה לארגוני זכויות אדם אך הבינה שאין יוצאי דופן לאיסור הגורף שאוכפת ישראל על מעבר של סטודנטים בין עזה והגדה המערבית. בלית ברירה, לנא דחתה את הסמסטר. “אני לא יודעת אם אצליח להגשים את החלום שלי ללמוד מגדר”, היא אומרת.

“אני מקווה שבשנה הזו נזכה לחיות במציאות טובה יותר לנשים ושישרור שלום”, אומרת לנא. “אנחנו רואים שבכל המשברים בעולם, בין אם זה משבר הקורונה או המלחמה עכשיו באוקראינה, נשים הן אלה שסובלות הכי הרבה. נשים בפלסטין, ובעזה במיוחד, מתמודדות עם אתגרים הקשורים למצור הישראלי על הרצועה, שהוביל להשלכות כלכליות, חברתיות ופסיכולוגיות חמורות על העם הפלסטיני, ובמיוחד על נשים. אני מקווה שמצבן של נשים ישתפר ושנוכל ליהנות ממימוש מלא של זכויותינו, לחיות בחופשיות וללא מכשול מכל סוג”.