בניגוד לאשליה שנוצרה עם יישום תוכנית ההתנתקות, בקיץ 2005 ,לפיה הוסרה הנוכחות הישראלית משטחי הרצועה, ישראל מפעילה שליטה מתמשכת כמעט על כל היבטי החיים בעזה. ישראל אמנם טוענת שעם הסגת כוחותיה משטח רצועת עזה הסתיימה שליטתה האפקטיבית בנעשה שם, אך למעשה היא מנהלת כל השנים אזורים בתוך עזה, לאורך הגדר כולה, ובמרחב הימי של הרצועה, בהם היא אוסרת ומגבילה תנועה. ישראל אוכפת את מה שהיא רואה כהפרות של ההגבלות שהטילה על תנועה באזורים אלה באגרסיביות שכוללת ירי חי, שמוביל במקרים רבים להרג ולפציעה של פלסטינים תושבי הרצועה.

שליטת ישראל באזורים יבשתיים וימיים של עזה טומנת בחובה גם פגיעה קשה בכלכלת הרצועה. ענף הדיג הוא אחד החשובים לקהילה החיה על חוף ים, ופרנס בעבר אלפי משפחות. שטחי האדמה הסמוכים לגדר עם ישראל פוריים ומתאימים לחקלאות, ובעזה, מהמקומות הצפופים בעולם, כל דונם בלתי מיושב שאפשר
להקצות לחקלאות הוא חיוני. הגבלות מצד ישראל הנאכפות באזורים אלה מביאות לפגיעה מיוחדת בנשים העוסקות בדיג, בחקלאות וברעיית צאן. רגליהן של נשים נדחקו ממגזרי עבודה שלמים: לפני הסגר כ-%36 מהמועסקים בחקלאות ובדיג היו נשים; גם בעקבות ההגבלות הישראליות, שפוגעות בענפי הכלכלה השונים ברצועה, צנחה השתתפותן לפחות מ-%4.