ישראל שולטת כבר שנים על המרחב הימי של עזה, מגבילה תנועה ומשפיעה באופן עמוק על חיי העוסקים בדיג ואלפי האנשים הנסמכים על המקצוע. לאחרונה, מקורות בענף הדייג בעזה מדווחים על החרפה בהתעמרות של חיל הים הישראלי בדייגים ועלייה במספר התקריות שבהן ישראל תופסת סירות, עוצרת ותוקפת דייגים, ביניהם אף ילדים, כולל באמצעות שימוש בירי חי. זאת בנוסף להגבלות השרירותיות שישראל מחילה ואוכפת באלימות בשטח הימי של עזה, המצמצמות מלכתחילה את אפשרותם של דייגים לדוג ולהתפרנס. 

לפי הנתונים של ארגון אלמיזאן, מתחילת השנה ועד חודש מאי, ישראל תפסה 10 סירות דיג ברצועה, אותו מספר הסירות שנתפסו במהלך השנתיים האחרונות גם יחד (4 סירות במהלך 2020, 6 סירות במהלך 2021). כל סירה שנתפסת או מושבתת בעקבות תאונות או פגיעה מירי הצבא הישראלי שוללת פרנסה לא רק מבעלי הסירה, אלא ממשפחות הדייגים הנוספים שפרנסתם תלויה בה. בחודש מאי לבדו נרשמו 46 מקרים של שימוש בירי חי מצד ישראל, ו-10 מעצרי דייגים, ביניהם ילד אחד. לדברי מקורות בענף, ההחרפה באלימות כלפי דייגים החלה עם תום המתקפה הצבאית על עזה במאי 2021, ונמשכת עד היום.

באירוע שהתרחש בסוף מאי (31.5.22) חיילי הצבא הישראלי השתלטו על סירה גדולה, דרשו מהדייגים להוריד את בגדיהם ולשחות לעברם ובהמשך כבלו את ידיהם ועצרו אותם, כל זה תחת איומים וירי. כך דיווח זכריא בקר, יו”ר ועדת הדייגים באיחוד ועדות העבודה החקלאית בעזה. בתקרית אחרת באותו היום, חיל הים פגע במנוע של סירה נוספת, והמנוע התקלקל. שמונה דייגים נעצרו באותו יום על ידי ישראל.

זו אינה הפעם הראשונה שבה מגיעים דיווחים על החרפה באלימות ישראלית כלפי דייגים ברצועה. בתחילת השנה, מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ”ש) הכריז בגלוי כי הצבא “צפוי לפעול ביתר שאת לתפיסתם ולהחרמתם לצמיתות של כלי שיט אשר יפרו את המגבלות הביטחוניות כפי שהן מתעדכנות מעת לעת“. אלא שלרוב מה שמתפ”ש מגדיר כ“הפרת המגבלות“, כלומר חציית ההגבלות השרירותיות שישראל אוכפת בים של עזה, הוא ניסיון הדייגים להתפרנס. יתרה מזאת, רוב מקרי הירי, תפיסת הסירות ומעצרי הדייגים מתרחשים בטווח “מרחב הדיג”, ולא מחוצה לו. תפיסת סירות דיג, והחזקתם בישראל במשך חודשים ואף שנים, פוגעת בפרנסת הדייגים ובכלכלה של עזה ככולה, ואסורה על פי המשפט הבינלאומי.  

נזכיר שישראל מגבילה לאורך שנים כניסה של מוצרים וחומרים הנדרשים לשיקום הסירות שנפגעות מהירי, או מתאונות בים, וכתוצאה, דייגים נאלצים להשבית סירות שנפגעו. על פי איגוד הדייגים בעזה, הרשויות בישראל מודעות היטב לצורך האקוטי בפיברגלס, כבלי פלדה, מנועים וחלקי חילוף לסירות. למרות זאת, בקשות לתיאום כניסת מוצרים אלה לא נענות, מעוכבות או מתמוססות בסבך הבירוקרטי שמנהלת ישראל כדי למנוע הכנסה של ציוד שהיא מגדירה כ”דו-שימושי” לרצועה, אף אם השימוש בו היה לצרכיהם היומיומיים של תושבי הרצועה. לאחרונה הושקה תכנית פיילוט להכנסת החומרים הנדרשים לענף הדיג בעזה תחת פיקוח האו”ם, אך מימושה מתעכב. 

עשרות שנים של מגבלות תנועה, סגר ימי ואכיפה אלימה מצד ישראל כבר פגעו קשות בענף הדיג, מהוותיקים בעזה. האלימות מצד חיל הים מעמיקה את הפגיעה בדייגים, במשפחותיהם ובתושבי עזה ככלל, ועליה להיפסק.