לפני כמה שנים התגאה מתאם פעולות הממשלה בשטחים ברשתות החברתיות בביקור המשלחת השנתית של מומחים רפואיים מארה”ב וייחל לפגוש אותם כעבור שנה. השנה סירב לבקשתם להיכנס לרצועה. רק לאחר מאבק הצלחנו לסייע לרוב המבקשים להיכנס. למרות תחושת ההישג, הפגישה איתם עם יציאתם מהרצועה היתה מדאיגה, שכן דיווחו על חוסר תקווה שלא פגשו בעבר. מוריה פרידמן שריר, עורכת הדין בגישה שטיפלה במשלחת הרופאים, משתפת רשמים.
מדי שנה, מאז 2009, מתארגנת משלחת של רופאות ורופאים, ויחד עם מטפלות בכירות במגוון תחומים של בריאות הגוף והנפש, יוצאת לרצועת עזה לטיפולים ולהדרכות. לקראת כל מסע, שנעשה במסגרת ארגון אמריקאי בשם “רופאים לאחריות חברתית”, הם נדרשים לתאם מראש את הכניסה לעזה מול הצבא הישראלי, השולט במעבר ארז. באחרונה, במקביל להידרדרות מערכת הבריאות ברצועה, נראה שהצבא מערים יותר קשיים על כניסת המשלחת. ב-2017, לראשונה, לא הצליחה המשלחת להיכנס לעזה מכיוון שהצבא סיפק את אישור הכניסה שלו מאוחר מדי, תוך התעלמות מהתאריכים שהיו כתובים על הבקשה. המשלחת נותרה בבית.
השנה, המצב בעזה עוד החמיר. אלפי תושבים, רובם נערים, נפצעים ומתים מירי ישראלי בהפגנות ליד הגדר, ונזקקים לטיפולים רפואיים ייחודיים, ומעמיסים עוד על מערכת מאותגרת ממילא. דווקא השנה סירבה ישראל לאשר את כניסת המשלחת הרפואית לעזה. הסיבה? “אי עמידה בקריטריונים”.
נפלה בחלקי הזכות לנסות ולסייע בידי המסייעות. הליך אחד (פנייה למחלקת בג”צ במשרד המשפטים) הוביל להתבצרות המדינה בעמדת סירוב. הצבא שלח מכתב ארוך שמעלה עוד טענות כנגד המשלחת. אף אחת מהן לא נראתה לנו ראויה. החלטנו לעתור לבג”צ.
בעתירה תיארנו את חברות וחברי המשלחת. היו בה רופא ילדים מומחה באוטיזם; אחות שמלווה מזה עשרות שנים משפחות בשכול וחולים בדרכם האחרונה; בעלת שני תארי מאסטר, אחד מהם בייעוץ והנחייה מהרווארד, שהוסמכה לכמורה וכל חייה מוקדשים לסיוע והקשבה לנשים במצוקה ולחינוך לגיל הרך; מנתח מוח; פסיכיאטר ילדים; טוקסיקולוג; עובדת סוציאלית בחדר טראומה, מומחית בפוסט טראומה; רופאה שהקימה וניהלה במשך יותר מעשור ארגון שהפיץ טכנולוגיות רנטגן לבתי חולים פריפריאליים, ועוד. זאת המשלחת שהמדינה נאבקה כדי למנוע את כניסתה לעזה.
בסופו של דבר, מבלי להזכיר את המאבק המשפטי שלנו ולא כל הסבר אחד, השתכנעו לפתע בצבא שלא לעמוד עוד בדרכה של המשלחת ונתנו את האישור המיוחל. כמה עמל נדרש כדי שיקרה המובן מאליו. אך פטור בלא כלום אי אפשר. הצבא סירב לאשר את הכניסה של יהודייה ויהודי מרשימת חברי המשלחת, ואף הגן בתוקף על העמדה בפני בג”צ, שאישר את המניעה. מיהודותו של חבר משלחת אחר התעלמו ובכך התאפשרה כניסתו.
כאשר יצאו מעזה, באו לבקר אותנו במשרדים בתל אביב. קבוצה מרשימה מאוד של נשים וגברים, שמתאפיינים ברהיטות ובמקצועיות, ובעיקר ברגישות יוצאת דופן. לא יצר הרפתקה שולח אותם, מדי שנה, לעמיתים ולמטופלים בעזה, גם לא התרסה, אלא הרצון לתרום את ההשכלה, הניסיון, היכולת והמוטיבציה שלהם. בשיחה כנה סיפרו כי הביקור השנה היה שונה מקודמיו בכך שגם תושבי עזה, שתמיד ידעו להראות אופטימיות ותקווה, נשמעו אחרת. לראשונה, אמרו, הם חזו באובדן של תקווה ושמעו ייאוש, שקצת דבק בהם כשהריחו את הצחנה שעולה מהים, אליו מוזרמים השפכים הלא מטופלים בשל מחסור בחשמל, ומול מצבם הנפשי של ילדים שנחשפים לאלימות חוזרת ולתוצאותיה.
למרות זאת, משלחת בהרכב דומה תבקש לשוב גם בשנה הבאה. נקווה שבשנה הבאה יוותר הצבא על המלחמה בשוחרי הטוב הללו.
עו”ד מוריה פרידמן שריר