23.10.2013

ארגון גישה הגיש עתירה לפי חוק חופש המידע, תשנ”ח-1998 (להלן: החוק) בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בשמם של חמישה פלסטינים תושבי הגדה המערבית שמענם רשום בעזה. העותרים הגישו בקשה להיכלל במחווה המדינית לשינוי מען, עליה הכריז ראש הממשלה, בנימין נתניהו ביום 4.2.2011 במסגרת חבילת מחוות לפלסטינים לרגל ביקורו של שליח הקוורטט, מר טוני בלייר. מאז הגישו את בקשותיהם לשינוי מענם במשרדי הרשות הפלסטינית בתחילת 2011, לא קיבלו העותרים תשובה, לטוב ולרע, בנוגע לבקשותיהם. עד היום, העותרים אינם יודעים אם בקשותיהם הועברו אל הצד הישראלי. ואם כן, האם נידונו, והאם נתקבלה בהן החלטה.

במסגרת הטיפול בהסדרת מענם הרשום של העותרים, שלח ארגון “גישה” בקשות על-פי החוק אל מתאם הפעולות בשטחים (להלן: מתפ”ש) אשר אמון על הטיפול ועל ההחלטה בבקשות שהוגשו במסגרת המחווה. בחלוף 30 הימים הקבועים בחוק למתן מענה השיב הממונה על יישום חוק חופש המידע במתפ”ש (להלן: הממונה) כי הוא מאריך את מועד מסירת המידע ב-30 ימים נוספים עקב “הצורך לבחון את בקשתכם על כלל היבטיה והשלכותיה”. בעקבות תשובה זו, ארגון “גישה” שלח מכתב הבהרה אל הממונה המפנה את שימת ליבו לכך כי אין המדובר במידע בעל אופי ציבורי שמסירתו עלולה לעורר השלכות מרחיקות לכת, אלא במידע שעוסק בעניינם הפרטני של העותרים. למרות זאת, ב-17.6.2013 התקבלה הודעתו של הממונה לפיה הוא שוב מאריך את מועד מתן התשובה לפי סעיף 7(ג) לחוק, הפעם ב-60 יום נוספים. במכתבו טען הממונה כי המידע המבוקש הוא מידע ציבורי במהותו שכן מדובר במידע הנוגע לבחינת בקשות במסגרת המחווה המדינית אשר לה יש השלכות על נושאים רבים, לרבות יחסיה של מדינת ישראל עם הרשות הפלסטינית. לבסוף, ב-13.8.2013 שלח הממונה מכתב ובו דחה את כלל בקשות חופש המידע בהתאם לסעיף 9(א)(1) לחוק בנימוק כי במסירת המידע יש חשש לפגיעה ביחסי החוץ של המדינה.

לאור תשובה זו, ב-23.10.2013 הוגשה העתירה שבנדון. בעתירה נטען כי הסירוב למסור את המידע המבוקש בתואנה של פגיעה ביחסי חוץ הוא מופרך ואינו עומד בתנאי הפסיקה אשר קבעה פעם אחר פעם כי סירוב מסיבה זו יכול לעמוד רק במקרים בהם קיימת הסתברות בוודאות קרובה לפגיעה ממשית ביחסי החוץ, וקשה לדמיין כיצד פגיעה זו תתרחש בעקבות מתן תשובה בבקשתו לשינוי מענו האישי של פלוני או אלמוני. כמו כן, נטען כי עמדת המשיבים סותרת את עמדתם במקרים דומים שבהם המידע המבוקש נמסר. לצורך כך הובאו דוגמאות רבות המוכיחות כי המשיבים מסרו בעבר מידע בנוגע לבקשותיהם הפרטניות במסגרת המחווה של תושבים פלסטינים אחרים ואף מסרו לאחרונה מידע בנוגע לבקשתו של אחד העותרים. לבסוף נטען כי המשיבים עשו שימוש לרעה בהוראת סעיף 7(ג) לחוק וניצלו את מלוא ימי ההארכה, וזאת על מנת למנוע את מסירת המידע הדרוש למימוש זכות הטיעון של העותרים אשר בקשותיהם נידונות בימים אלו בערוצים השונים ובכלל זה במסגרת עתירות לבג”ץ של העותרים 1 ו-2 אשר בהן נתבקש הסעד המהותי של שינוי מען.

לקריאת העתירה