עדכון – 24 באוקטובר 2021: בעקבות עתירתנו לבג”ץ, ביום שני (18.10) עדכנה המדינה את בית המשפט העליון כי תתיר לפ”ב לצאת מישראל, בכפוף לבידוק ביטחוני, ולהתאחד עם ארבעת ילדיה הקטינים החיים ברצועת עזה. בדיון, בית המשפט קיבל את עמדת “גישה” וביקר בחריפות את עמדת המדינה.

מקרה זה משמש תזכורת נוספת לשליטה העמוקה של ישראל בחיי היומיום של תושבות הרצועה ולשימוש הציני שהמדינה עושה בכוח הנתון בידיה כדי לשבש את חייהן, אף כאשר מדובר באזרחית ישראל ובילדים קטינים. לצערנו, התנהלות פסולה ובלתי-חוקית זו כלפי פלסטיניות תושבות עזה אינה ייחודית, אלא עניין שבשגרה.

*

13 באוקטובר 2021. מחר (יום ה’, 14.10) יתקיים בבית המשפט העליון דיון בעתירה שהגיש “גישה” בשמה של פ”ב, פלסטינית אזרחית ישראל בת 32 המתגוררת ברצועת עזה, בדרישה לאפשר לה לצאת מישראל לרצועה ולחזור לביתה ולארבעת ילדיה הקטינים (בני 9 -16) החיים בה. פ”ב תקועה בישראל כבר ארבעה חודשים, מכיוון שישראל מסרבת להתיר את חזרתה לרצועה בטענה שבן-זוגה של פ”ב, פלסטיני תושב עזה, אינו נמצא ברצועה, אלא שוהה בישראל באופן שהיא מגדירה כ”לא חוקי”.

פ”ב היא פלסטינית שנולדה ברצועה לאזרח ישראלי ונישאה לפלסטיני תושב עזה. לפני חמש שנים קיבלה דרכון ישראלי, מה שאיפשר לה לצאת מהרצועה לביקורי משפחה בישראל, ובהמשך להסדיר את מעמדה כ”משפחה חצויה” – כלומר, משפחה המורכבת מתושב עזה ואזרח או תושב ישראל. ישראל מאפשרת לאזרחים ישראלים הנישאים לפלסטינים תושבי הרצועה לממש את זכותם לחיי משפחה רק ברצועה, ומחייבת אותם להסדיר את שהייתם בה מדי חצי שנה באמצעות היתרים מתחדשים. ישראל אינה מאפשרת לילדים פלסטינים להתלוות לאמותיהם הישראליות בביקוריהן כאן אלא בנסיבות חריגות מאוד. על כן, מילדיה של פ”ב נמנעת היכולת להצטרף אליה בעת ביקוריה בישראל.

ב-15.6, בתום ביקור קצר שהאם הצעירה קיימה בישראל, היא הגישה למתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ”ש) בקשה לחידוש ההיתר שיאפשר את חזרתה לרצועה. במשך חודש וחצי, ולמרות פניות רבות למתפ”ש, לא הגיע כל מענה. ב-1.8 התקבלה תשובה, שבה מתפ”ש טען כי פ”ב “אינה עומדת בקריטריונים” מכיוון שבן-זוגה אינו שוהה ברצועה, אלא הינו “שב”ח” בישראל. כלומר, המדינה תוקעת את פ”ב בישראל, במשך חודשים, כצעד ענישתי פסול ומתנה את חזרתה של האם לילדיה בשובו של האב לרצועה. בכל הזמן הזה נאלצת בתה הבכורה של פ”ב, בת 16 בלבד, לטפל לבדה באחיה הקטנים.

בעתירה לעליון הדגשנו כי אסור להתנות את המינימום שנותר מזכותה החוקתית של פ”ב לחיי משפחה במקום הימצאו ושהותו של בן-זוגה, וכי אסור לישראל להשתמש במצוקה האנושית הקשה של האם כדי להגשים אינטרסים בלתי-ענייניים שלה. הסירוב לבקשה של פ”ב להיתר אינו סביר באופן קיצוני ולא מידתי. הוא פוגע פגיעה אנושה בזכותם של פ”ב וילדיה לחיי משפחה תקינים, זכות שממילא ישראל מצמצמת למינימום, וכן בזכויותיהם לכבוד ולתנועה. עוד הזכרנו כי ישראל מתעלמת באופן פוגעני מעקרון טובת הילד, אשר אמור להיות שיקול ראשוני ועיקרי בכול מעשה שלטוני.

הדיון מחר יתקיים בפני השופטים ענת ברון, ג’ורג’ קרא ויוסף אלרון, בשעה 9:00.