יום ג’, 22 במרץ 2022:  כבר 10 חודשים שישראל מעכבת ומונעת כניסה לרצועת עזה של ציוד רב הנחוץ לתיקון ולתחזוקה של מערכות המים ברצועת עזה, מה שמחריף את מצבן השברירי ממילא ופוגע בשירותי המים והביוב של תושבי הרצועה. דף מידע חדש ש”גישה” מפרסם היום – מים עומדים – סוקר את הסחבת בה נוקטת ישראל מאז מאי 2021 במענה לבקשות לתיאום הכנסת הציוד לעזה.

עם תחילת המתקפה על הרצועה במאי 2021 מנעה ישראל כליל תיאום להכנסת חומרי גלם, חלקי חילוף ועוד ציוד רב החיוני לתפעול השוטף של מתקני המים והביוב ברצועה. רק באוגוסט 2021 ישראל החלה לאפשר הכנסה לעזה של חלק מהציוד שנתקע במחסניה טרם הלחימה, ולקבל בקשות לתיאום הכנסת פריטים החיוניים למערכות. עם זאת, עיכובים חמורים מצד ישראל במענה לבקשות מונעים בפועל את הכנסתם לרצועה. כתוצאה, נוצר ברצועה מחסור עצום באלפי חלקי חילוף ובפריטים נוספים הנחוצים לא רק לתיקון נזקים שנגרמו מההפצצות הישראליות במאי 2021, אלא גם עבור תחזוקה בסיסית וכן עבור עבודות לשיפורים במערכות, המתבצעות בהזמנת ארגוני סיוע בינלאומיים ובמימונם.

אלפי סוגי הפריטים והחלקים שכניסתם חסומה כמעט לחלוטין כבר 10 חודשים הם פריטים שישראל מגדירה כ”דו-שימושיים” – הכוונה לפריטים שיש בהם צורך אזרחי מובהק, אך הם עלולים לשמש לטעמה גם לצרכים צבאיים. מערכות המים והתברואה ברצועה היו שבריריות גם לפני מאי 2021 כתוצאה מההגבלות שישראל משיתה שנים על כניסת סחורות שהיא מגדירה כ”דו-שימושיות” לעזה וכבר הכשילו מאמצים לשיפור המערכות.

על פי נתוני רשות המים של עיירות החוף בעזה, רק 20% מהמים הזורמים בברזי הרצועה ראויים לשתייה, ורק לאחד מכל ארבעה משקי בית ברצועה יש גישה למים באיכות ראויה לשימוש אדם. תפקוד חלקי של המערכות, כמו מתקנים להתפלת מי ים ולטיפול במי שפכים, מעמיד בסכנה את אספקת ואיכות מי השתייה בעזה, ומביא להזרמת ביוב מטופל חלקית לים – מצב מסוכן בריאותית וסביבתית, במיוחד עבור תושבי עזה. קריסה כוללת של מתקן התפלה ושל תחנה לטיהור שפכים מרכזיים בעזה נמנעה לאחרונה רק בעקבות התערבות דחופה של גורמים בינלאומיים. ברור שלא ניתן להפעיל לחצים כאלה עבור כל אחד מאלפי הפריטים הדרושים לתחזוקת המערכות.

מתוקף שליטתה על המעברים עם הרצועה, לישראל חובות מוסריות וחוקיות להגן על זכויות האדם של תושביה ולוודא שברשותם כל מה שנחוץ לקיום חיים תקינים, כולל גישה לשירותי מים וביוב. חובות אלה מתעצמות עוד יותר לנוכח הפגיעות שנגרמו למערכות המים, אשר עליהן נסמכים שני מיליון תושבי הרצועה, בהפצצות הישראליות על הרצועה במאי 2021.

אחרי המתקפה טענו נציגי ישראל כי היא מחויבת לספק “רף הומניטרי בסיסי” לרצועה, אך התנו את שיקום הרצועה בהשבת האזרחים הישראליים וגופות החיילים שלכאורה מוחזקים בידי חמאס ובשקט ארוך טווח מצד חמאס. בפועל, באמצעות העיכובים במענה לבקשות להכנסת הנחוץ למערכות המים והביוב, ישראל ממנפת את הצורך ההומניטרי של תושבי הרצועה כקלף מיקוח להשגת רווח פוליטי, וזאת על חשבון זכויות אדם וחיי אדם. התנהלות אכזרית זו היא פסולה ואסורה, וצריכה להיפסק. על ישראל לאפשר כניסה מידית של כל הנחוץ לתשתיות האזרחיות בעזה.

לדף המידע “מים עומדים”, כאן.