ב-14.10 שיגר “גישה” מכתב בהול לשר הביטחון אביגדור ליברמן, בדרישה שיבטל את החלטתו לעצור מעבר דלק מישראל לרצועת עזה.
במכתב פנה גישה לשר וציין כי “ביום 13.10.2018 פורסמה בכלי התקשורת החלטתך להפסיק את אספקת הדלקים והגז לרצועת עזה וזאת עד להודעה חדשה. פרסומים אלה נסמכים על הודעה שפרסמת בעמוד “הטוויטר” שלך לפיה: ‘כל עוד לא תיפסק האלימות ברצועת עזה באופן מוחלט, כולל שיגורי בלוני התבערה והצתות הצמיגים מול הישובים הישראלים, לא תחודש אספקת הדלקים והגז לרצועת עזה’ .מהפרסומים בתקשורת עולה כי החלטתך זו התקבלה בניגוד לעמדת של בכירים במערכת הביטחון אשר הזהירו מפני החמרה במצב ההומניטרי ברצועת עזה”.
עוד צוין במכתב כי מדובר בהחלטה המנוגדת באופן מובהק לדין הבינלאומי, לפסיקות בית המשפט העליון ולהתחייבויותיה המוצהרות של מדינת ישראל, וכי מדובר בענישה קולקטיבית פסולה. “הדלק והגז מהווים מוצרים הומניטריים חיוניים לרצועת עזה ומניעת הכנסתם פוגעת באופן חמור בצרכיה ההומניטאריים של האוכלוסייה שם, אשר כבר כעת סובלת מתנאים אנושיים והומניטאריים קשים ביותר”, נכתב.
“ההחלטה הנוכחית על מניעת מעבר דלק וגז, לא נובעת מהכרח כזה או אחר ואינה משרתת צרכים ביטחוניים”, צוין במכתב. גישה הסתמך בטענה זו בין היתר על מידע שהגיע לארגון לפיו הראשונים שצפויים להיות מושפעים מעצירת הדלקים הם ארגוני או”ם והמתקנים הנסמכים על דלק במימון בינלאומי”.
מספר ימים לאחר מכן, ב-17.10, בהסתמך על הצהרת גישה, שלחה סיעת מרצ מכתב לשר הביטחון הקורא לו לשקול שנית את הוראתו לסגור את המעברים ומדגיש את הערך ההומניטרי של פעילותם הסדירה.
ביום ראשון, 21.10, נפתחו שוב המעברים ארז וכרם שלום לתנועת אנשים וסחורות, על פי הקריטריונים שישראל משיתה כבר שנים. יחד עם זאת, הזרמת הדלק במימון קטאר שנועד לתחנת הכוח, מעוכב עד ה-24 באוקטובר ומרחב הדיג נותר שלושה מייל, מהלכים המהווים ענישה קולקטיבית.