בתשובה לבקשת חופש מידע שהגיש ארגון “גישה” אישר המתפ”ש כי רק שתי בקשות התקבלו לפי “נוהל השתקעות”

11.2.2016

נוהל טיפול בבקשות השתקעות תושבי רצועת עזה באיו”ש (“נוהל השתקעות”) קובע את הנסיבות המאפשרות מעבר של תושבים פלסטינים מרצועת עזה לגדה המערבית והשתקעות בה. בפועל, הנוהל גם מסדיר את שינוי מענם של תושבים המתגוררים בגדה המערבית תקופה ממושכת, שמענם נותר רשום ברצועת עזה. הנוהל פורסם לראשונה בשנת 2009, וגרסה חדשה שלו פורסמה בשנת 2013, לאחר ביקורת של בית המשפט העליון. 

פנינו פעמיים למתפ”ש בבקשה למסור מידע ונתונים על אודות יישום נוהל השתקעות. התשובה הראשונה התקבלה  ביום 16.9.14. ביום 2.12.2015 פנינו פעם נוספת למתפ”ש, וביקשנו מידע על יישום הנוהל בתקופה שמאז מתן התשובה הקודמת. ביום 11.2.2016 התקבלה תשובה לפנייה השנייה.

משתי התשובות במקובץ עולה כי בשבע השנים שחלפו מאז פורסם הנוהל לראשונה טופלו לפיו רק ארבע בקשות, ומתוכן רק שתי בקשות השתקעות התקבלו לפי הנוהל, ושתי בקשות נוספות טופלו לפי הנוהל “עקב טעות”. שתי הבקשות שהתקבלו לפי הנוהל הן של קטינים שאין קרובי משפחה שיכולים לדאוג להם ברצועת עזה, ובשתיהן הוגשו עתירות לבג”ץ (באמצעות “המוקד להגנת הפרט”), וההליך עודו תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון. שלוש מתוך הבקשות אושרו לכניסה למעין “הליך מדורג”, שרק בסופו ישונה מענם של המבקשים.

נתונים אלו מבהירים, שוב, כי המתווה שנקבע בנוהל להגשת בקשות מונע כל אפשרות ריאלית להגשת בקשות, טיפול בהן ואישורן. מהנתונים שנחשפו בתשובה לבקשה ברור כי למרות הביקורת שנמתחה על הנוהל – בין השאר על ידי בית המשפט העליון – לא נעשה כל ניסיון אמיתי להרחיב את הקריטריונים הדרקוניים שנקבעו בו, או ליישמם באופן מחמיר פחות. “נוהל ההשתקעות” נותר אות מתה והקריטריונים אשר נקבעו בו הם כה נוקשים ומצומצמים, עד שאין שום אפשרות לעמוד בהם.