בהתאם לדין הבינלאומי, זכותו של תושב פלסטיני שכתובתו רשומה בגדה לשוב לשטחי הגדה המערבית. אכן, זהו אחד מהמקרים ההומניטאריים החריגים המאפשרים מעבר מעזה לגדה במסגרת מדיניות מחמירה של ישראל המונעת כמעט לחלוטין מעבר בין שני האזורים.

העותרים ב-16 העתירות שהגיש “גישה” בעניין זה במהלך שנת 2019 מתגוררים ברצועה, אולם כתובתם רשומה בגדה המערבית, ככתובת אחד או שניים מהוריהם, או בעקבות הליך לשינוי מען במרשם האוכלוסין הפלסטיני, בו שולטת ישראל. בחלק מהעתירות, עתרו נשים, שמענן רשום בגדה והן ביקשו לעבור לגדה עם ילדיהן, שאף הם רשומים בגדה, על מנת לאפשר לילדים עתיד טוב יותר מזה הצפוי להם ברצועה. בחלק אחר עתרו גברים בעלי משפחות, מובטלים או במצב כלכלי קשה, אשר ביקשו לעבור לגדה על מנת לעבוד שם ולפרנס את משפחתם וילדיהם, גם במחיר של פרידה מהם.

העותרים במקרים אלו פנו לרשויות בבקשה להיתר וקיבלו תשובה זהה: הבקשה מסורבת מטעמים ביטחוניים שאין לפרטם.

כנגד החלטה לקונית זו הגשנו עתירות בשמם של העותרים והעותרות, בחלק מהמקרים גם בשם ילדיהם, בהן טענו כי הבקשות עומדות בקריטריונים שקבעה ישראל למעבר פלסטינים מרצועת עזה לגדה. עוד טענו כי הסירוב לבקשות על בסיס טעם ביטחוני עלום, נעשה כלאחר יד, כחלק ממגמה מדאיגה של שימוש בסירובים ביטחוניים שאין בהם ממש, במטרה לסכל תנועת פלסטינים בין הרצועה לגדה גם כאשר היא מעוגנת במדיניות הישראלית.

התנהלות זו מהווה הפרה בוטה של עקרונות המשפט המנהלי – הפרת חובת ההנמקה ואי מתן זכות שימוע – ופוגעת באופן בלתי סביר ובלתי מידתי בזכויות העותרים לחופש תנועה, פרנסה ואוטונומיה אישית. בנוסף נטען כי החלטת המשיבים אינה סבירה שכן היא מאמצת באופן עיוור את עמדת גורמי השב”כ ומתעלמת משיקולים חשובים לא פחות, ביניהם, האפשרות של ישראל להפעיל, במידת הצורך, כנגד העותרים הליכי אכיפה לאחר יציאתם מהרצועה. מכל הסיבות הללו, ולאור הפגיעה הקשה בזכויות העותרים, טענו כי מדובר בהחלטה מנהלית פגומה שדינה בטלות.

בעקבות הגשת העתירות, החליטה המדינה ב-12 מתוך 16 העתירות לחזור בה מהסירוב הביטחוני שהוטל על העותרים ולאפשר את מעברם לגדה המערבית. במחצית מן המקרים הללו הוסרה המניעה באופן מיידי ובמחצית השנייה הוסרה המניעה לאחר תחקור שנערך לעותרים. בעקבות הסרת המניעה נמחקו העתירות והעותרים עברו להתגורר בגדה המערבית.

העובדה כי ב-75% מכלל העתירות שהוגשו בשנת 2019 ע”י גישה בעניין זה, חזרה בה המדינה מטענתה כי קיימת סכנה ביטחונית במעברם של העותרים לגדה המערבית, מעלה שאלות קשות אודות אמינותם של הטעמים הביטחוניים העומדים בבסיס סירוב לבקשות התואמות את הקריטריונים לתנועת פלסטינים שקבעה ישראל. הקלות בה ניתן לפגוע בזכויות יסוד ואינטרסים רבי חשיבות באמצעות טענה ל”מניעה ביטחונית” מעוררת דאגה רבה. רק מי שידו משגת וכוחו במותניו יכול לתקוף את החלטת גורמי הביטחון בבית המשפט וכל שאר המסורבים “מטעמים ביטחוניים” נאלצים להשלים עם הגזרה של סירוב מטעמים ביטחוניים שהושת עליהם ללא הנמקה וללא מועד תפוגה.