11 באוגוסט, 2020. מ’ היא צעירה שאובחנה כחולת סרטן בראשית 2018, ומטופלת בבית חולים בירדן. ביום 4.3.2020 יצאו מ’ ואמה, שליוותה אותה, לטיפול נוסף. בתום הטיפול פנתה לוועדה האזרחית הפלסטינית בעזה לצורך תיאום חזרתן לביתן. בסופו של יום, חזרתן ביום 18.5.2020 לא התאפשרה בהנחיית בית החולים מאחר שלמ’ ניתן טיפול ביוד רדיואקטיבי ושהייתה ליד אנשים לאחר הטיפול עלולה להיות מסוכנת. בנסיבות אלו, ביקשו מ’ ואמה להיכנס לישראל שבוע לאחר מכן.

לרוע המזל ביום 21.5.2020 הפסיקה הרשות הפלסטינית את התיאום עם ישראל בשל כוונת ישראל לספח שטחים בגדה המערבית. במסגרת החלטה זו הופסקה עבודת הוועדה האזרחית הפלסטינית והרשות הפלסטינית לא הפעילה עוד שירות הסעות בין גשר אלנבי למעבר ארז. משחלפו חודשים והמצב לא השתנה, פנינו בשם מ’ ואמה למת”ק עזה ביום 11.8.2020  ודרשנו כי תתאפשר חזרתן לביתן. ביום 17.8.2020, התקבל מענה לפיו הבקשה מסורבת בשל הפסקת התיאום והפעלת השאטלים על ידי הרשות הפלסטינית. עוד נמסר, כי ישראל בוחנת מחדש את מדיניותה ואם תחליט לשנותה, ייתכן כי גם מ’ ואמה יוכלו לשוב לביתן.

ביום 20.8.2020 עתרנו בשם האם ובתה החולה. בעתירה טענו כי חזרה של אדם לביתו, לארצו ולמולדתו היא זכויות יסוד, הנתונה לכל בן אנוש מכוח המשפט הבינלאומי. החובה לבחון את הבקשות חלה על ישראל ללא כל קשר לעבודת הוועדה האזרחית הפלסטינית והיא אינה נסוגה בשל קיומו של כשל בירוקרטי או פרוצדורלי. עוד טענו כי ישראל מפלה את תושבי רצועת עזה ובעוד היא נמנעת מבחינת בקשותיהם, לכאורה, בשל היעדר תיאום, היא ממשיכה לבחון בקשות להיתרים בגדה המערבית למרות שגם שם חדלה הרשות הפלסטינית מלתאם.

בתגובה לעתירה, עמדה המדינה על סירובה. היא שבה וציינה כי המדיניות נבחנת ויתכן כי תשתנה, אך לא ניתן לאשר את מעבר העותרות ללא תיאום פלסטיני ובהיעדר שאטל (הסעה), המאורגן על ידי הרשות הפלסטינית. הגדילה המדינה לעשות כאשר ציינה כי בקשת העותרות לחזור לביתן אינה הבקשה היחידה המונחת בפני המת”ק וכי תושבי עזה רבים מייחלים לשוב לבתיהם. משכך, לעמדת המדינה, “אין כל מקום לבחון את עניינן במנותק מההקשר הכולל, תוך יצירת איפה ואיפה ביניהן לבין תושבי הרצועה אשר טרם הגישו עתירה מנהלית בעניינם”.

ביום 2.9.2020, ערב הדיון בעתירה, הודיעה לנו אמה של מ’ כי מצבה הידרדר, ושהיא נאלצה להתאשפז בבית חולים לפרק זמן לא ידוע. משכך, ביקשנו כי הדיון בעתירה ידחה וכי נעדכן את בית המשפט בתוך 30 יום האם מצבה של מ’ מאפשר לה לשוב לביתה. המדינה התנגדה לבקשתנו ודרשה כי העותרות יגישו בעתיד בקשה חדשה.

בפסק דין מיום 3.9.2020 קיבלה השופטת דנה לקח-כהן את עמדת המדינה והורתה על מחיקת העתירה.