ח’ המתגורר ברצועת עזה נשוי לאזרחית ישראלית ולהם שבעה ילדים המתגוררים בישראל. בשל משטר ההיתרים שכופה ישראל, ח’ לא יכול לפגוש את ילדיו הבגירים אלא בשני מקרים: חתונה או מחלה קשה של מי מהם (ישראל תאפשר תנועה גם אם האב או בנותיו ימותו, אך ברור שאין לראות בכך מפגש).
חתונתה של א’, בתו של העותר נקבעה למרץ 2021 אך נדחתה ליוני באותה שנה, בשל החמרת הסגר על הרצועה בתקופת הקורונה. מועד החתונה החדש, חל בסמוך לסיום תקיפת ישראל ברצועה (“מבצע שומר חומות”) בגינה ההגבלות על תנועה מהרצועה רק הוחמרו. על מנת לאפשר לאב להשתתף בחתונה, היא נדחתה פעם שלישית, לאוגוסט 2021.
העתירה הוגשה לאחר שישראל סירבה להנפיק לח’ היתר מהטעם שבקשתו “אינה עומדת בקריטריונים” וכן כי “מהבקשה לא עלו טעמים המצדיקים את החרגתה מהמדיניות הקיימת”. בעתירה טענו כי מזה 16 חודשים מונעת ישראל מפלסטינים מרצועת עזה להשתתף בחתונות קרובים ממדרגה ראשונה במסגרת מדיניות שרירותית הפוגעת בזכויות היסוד שלהם.
לאחר הגשת העתירה, הודיעה המדינה כי המדיניות השתנתה וכי עתה ניתן לקבל היתר לצורך השתתפות בחתונה, אלא שבקשתו של העותר מסורבת מטעמים ביטחוניים. למרות התנגדות המדינה, קיבל בית המשפט את בקשתנו להגיש עתירה מתוקנת כנגד המניעה הביטחונית.
ביום 30.8.21 התקיים דיון בעתירה ובית המשפט עיין בחומר החסוי. לבקשתנו, הציע בית המשפט למדינה לחזור בה מהסירוב ולאפשר לח’ לצאת ל-24 שעות על מנת שיוכל להשתתף בטקס הכלולות. בתחילה הסכימה המדינה להצעה בכפוף להפקדת ערבות, אבל בסופו של יום חזרה בה מהדרישה וח’ יצא מהרצועה וזכה להשתתף בחתונת בתו.