בעקבות שתי עתירות שהגשנו לבג”ץ, הפרקליטות הודיעה ל”גישה” בתחילת חודש יולי כי ישראל חזרה לאפשר ביקורים ברצועת עזה במקרה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה שחולה מאוד. במסגרת עתירה אחרת, אשר גישה הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים, הפרקליטות הודיעה ל”גישה” על שינוי במדיניות שיאפשר לתושבי הרצועה לבקר קרובים החולים מאוד בגדה המערבית ובישראל. זאת לאחר שנה וחצי שבה ישראל שללה מפלסטינים את האפשרות להיכנס לרצועה או לצאת ממנה אף בנסיבות הומניטריות מובהקות אלה.
העתירות לבג”ץ הוגשו בשלהי חודש יוני, בשם שתי נשים: פלסטינית אזרחית ישראל ופלסטינית תושבת ישראל, אשר בקשותיהן לבקר ברצועה את אימותיהן הקשישות והגוססות מסרטן סורבו בנימוק שאינן עומדות ב”מדיניות החלה על התנועה לרצועת עזה בשל התמודדות עם נגיף הקורונה”. מדיניות זאת היא “סגר הקורונה” הגורף שישראל משיתה על הרצועה מאז מרץ 2020, ואשר במסגרתו ישראל החריפה את ההגבלות החמורות שהיא מטילה במשך שנים על תנועה מהרצועה ואליה.
בעתירות לבג”ץ הדגשנו כי המדיניות בלתי סבירה באופן קיצוני, וכי היא פוגעת בצורה בלתי-מידתית בעליל בזכויות לחופש תנועה ולחיי משפחה של תושבי הרצועה ושל קרוביהם המתגוררים מחוצה לה, ביניהם גם אזרחים ותושבים ישראליים. בקשות נוספות שהתושבת הארעית הגישה בשלהי מאי, סורבו בחודש יוני בנימוק שזוהי “המדיניות החלה בימים אלה על אופן פעילותו של מעבר ארז”, המתייחס להחרפה נוספת בהגבלות הבלתי מוצדקות שישראל משיתה במעברים גם לאחר הפסקת האש.
מאבקים משפטיים שגישה ניהל בשנה וחצי האחרונות נגד “סגר הקורונה” כבר אילצו את ישראל להרחיב את רשימת המקרים החריגים הספורים שבהם היא מוכנה לשקול בקשות להיתרים. בתוך כך, התירה ישראל למשך כמה חודשים כניסה לעזה על מנת להשתתף בלוויה של קרובי משפחה מדרגה ראשונה, אך לא כדי להיפרד מהם על ערש דווי. באפריל האחרון פנה “גישה” למתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ”ש) בדרישה עקרונית שישוב לבחון בקשות לביקור קרוב חולה ולאשר אותן. בפנייה תיארנו שני מקרים קודמים בהם סורבו בקשות של שתי פלסטיניות אזרחיות ישראל לבקר את קרוביהן החולים מאוד ברצועה טרם מותם.
בתחילת יולי, כשבוע לאחר הגשת העתירות לבג”ץ, בישרה נציגת הפרקליטות ל”גישה” על שינוי במדיניות, אשר יאפשר לתושבי עזה להגיש בקשות לביקור קרובים חולים מאוד ברצועה. לצערנו, עבור אחת מהעותרות שלנו, אזרחית ישראל, בשורה זו הגיעה מאוחר מדי – באותו היום אמה, המתגוררת ברצועה, הלכה לעולמה. כך, לאחר שהמדינה מנעה ממנה לשהות לצד אימה ברגעיה האחרונים, הותרה כניסת הבת לעזה להשתתפות בלוויה. בשבוע שעבר, אושרה בקשתה של העותרת השנייה, והיא הצליחה לממש את זכותה להיפגש עם אמה החולה והקשישה אשר מתגוררת ברצועה.
באותם ימים התבשרנו על שינוי נוסף במדיניות. זאת במסגרת עתירה שהגשנו עוד באפריל נגד סירובו של מתפ”ש לאפשר לס”ל, תושבת הרצועה לבקר בגדה המערבית את אמה החולה בסרטן סופני, ולצרף לנסיעה לגדה את שני ילדיה הקטינים של ס”ל, שאינם בקו הבריאות ותלויים בהשגחתה. נציגת הפרקליטות עדכנה את בית המשפט כי מאז ה-20.6 ישראל חזרה לאפשר לפלסטינים תושבי הרצועה לבקש לצאת מעזה לביקור קרוב משפחה, מדרגה ראשונה, שהינו חולה מאוד עד כדי מצב של סכנת חיים ואשפוז ממושך. למרות זאת, במקום לאשר בזריזות את בקשתה של ס”ל, הפרקליטה המשיכה את ההתעמרות הביורוקרטית, ודרשה כי ס”ל תגיש למתפ”ש בקשה חדשה, תמציא מסמכים רפואיים “עדכניים” בנוגע למצב הרפואי של אמה, ואז תחכה עוד שלושה שבועות להכרעת המדינה.
לאחר שהתרעמנו על חוסר תום הלב הקיצוני של המדינה, אשר עלול לגרום לס”ל להחמיץ את המפגש האחרון עם האם הגוססת, הפרקליטה עדכנה את בית המשפט כי תאשר את בקשתה לביקור בגדה, אך ללא ילדיה. זאת בטענה שהם אינם עומדים בקריטריון “ביקור קרוב משפחה מדרגה ראשונה”. בתגובה, הזכרנו כי בקשת הקטינים לצאת מעזה כמלוויה של האם היא אכן קריטריונית, וכי בשל התלות באמם, ס”ל אינה יכולה להשאירם מאחור. בצד זאת, הגשנו לבית המשפט בקשה לדיון דחוף נוסף בעתירה.
ב-22.7 נודע לנו כי בקשתה של ס”ל אושרה במלואה. כך, אחרי שלושה חודשי המתנה מייסרים, היא ושני ילדיה הצליחו לצאת מהרצועה ולעשות את דרכם לבית האם הקשישה והחולה מאוד בגדה.