17 בספטמבר, 2020. העתירה הוגשה בשם שתי נשים חולות סרטן, שיצאו לירדן מלוות בבני זוגן כדי לעבור טיפולים רפואיים, זאת בהיתר מישראל. במאי 2020, במהלך שהותן בירדן, הכריזה הרשות הפלסטינית על הפסקת התיאום עם ישראל בשל כוונת ישראל לספח רשמית שטחים בגדה המערבית. כחלק ממהלך זה, הפסיקה את עבודתה הוועדה האזרחית הפלסטינית ברצועת עזה, הגוף המתאם בקשות להיתרי תנועה מול מת”ק עזה.

בשל הפסקת התיאום, כאשר ביקשו העותרות לשוב לביתן עם סיום הטיפולים, באוגוסט 2020, לא ניתן היה להעביר בקשה למת”ק באמצעות הוועדה האזרחית, ולכן הן פנו באמצעות גישה. על אף הנסיבות ההומניטריות הדחופות שתוארו בבקשה, התעלם המת”ק מפניות העותרות.

בעתירה, שהוגשה ביום 1.9, הסברנו כי עניינים דומים, שנסיבותיהם קשות פחות, כבר נדונו בבית המשפט שהכריע כי על ישראל לאפשר את חזרת התושבים הביתה. טענו כי ישראל הפרה את חובתה לבחון את בקשות העותרות במהירות הראויה ואת חובת ההגינות, וכי העובדה שהתיאום הפלסטיני הופסק לא פוטרת את ישראל מחובתה לבחון ולאשר בקשות להיתרים מכוח שליטתה הבלעדית על המעברים עם הרצועה.

ביום 8.9 הודיעה המדינה כי החליטה לאשר את בקשת העותרות, לאור הנסיבות הרפואיות ו”מבלי לגרוע ממדיניות המשיבים הכללית ביחס למעבר לרצועת עזה מחו”ל בעת הנוכחית…”. ביום 10.9 חזרו העותרות ובני זוגן לביתן שברצועה. בשל מצבן הרפואי הקשה, הנסיעה מגשר אלנבי התבצעה באמבולנסים.