לפני שמונה חודשים, ב-13 באוקטובר 2013, הורה משרד הביטחון לעצור את העברת חומרי הבניין לרצועה. ההחלטה התקבלה בתגובה לחשיפת מנהרה שנחפרה מתוך הרצועה והגיעה בסמוך לקיבוץ עין השלושה, שנמצא כשמונה קילומטרים מחאן יונס. מאז, ישראל מסרבת להתיר כניסת חומרי בניין למגזר הפרטי בעזה.

בזמן שבו חומרי בניין כבר כמעט שלא נכנסים עוד דרך המנהרות, משמעות ההחלטה ריסוק מגזר הבנייה ברצועה, שתרם עד 27.6 אחוז מהתמ”ג של עזה וסיפק פרנסה לכ-70 אלף איש, בין אם ישירות ובין אם בתעשיות תומכות. ההידרדרות היתה מהירה. רק מתי-מעט שמרו על מקום עבודתם, רובם מועסקים בפרויקטים של בנייה שמממנים ומנהלים ארגונים בינלאומיים. האבטלה בעזה טיפסה מ-27.9 אחוז ברבעון השני של 2013 ל- 40.8 אחוז ברבעון הראשון של 2014; ברצועה כיום 180,200 מובטלים, רבים מהם עובדי בניין לשעבר.

כל זאת, מבלי לדבר על הצורך האדיר בחומרי בניין. לאורך השנים הצטבר ברצועה צורך בכ-75 אלף יחידות דיור, ובמשרד השיכון בעזה העריכו כי בשל הגידול באוכלוסיה, מדי שנה נוצר צורך ב-800 עד 1,100 יחידות דיור נוספות.

בעוד ישראל מגבילה מאוד כניסת ברזל, מלט וחצץ, היא מאפשרת כניסת חומרי בנייה משלימים: שיש, רעפים, קרמיקה וכדומה. הגרף הזה, שמבוסס על דו"חות UNSCO, משווה בין מספר חומרי הבנייה המשלימים שנכנסו לרצועה באוקטובר 2013 (במשאיות) לבין מספר חומרי הבנייה שנכנסו במרץ 2014. הירידה בכמויות משקפת את הירידה הדרסטית בבנייה ברצועה.
בעוד ישראל מגבילה מאוד כניסת ברזל, מלט וחצץ, היא מאפשרת כניסת חומרי בנייה משלימים: שיש, רעפים, קרמיקה וכדומה. הגרף הזה, שמבוסס על דו”חות UNSCO, משווה בין מספר חומרי הבנייה המשלימים שנכנסו לרצועה באוקטובר 2013 (במשאיות) לבין מספר חומרי הבנייה שנכנסו במרץ 2014. הירידה בכמויות משקפת את הירידה הדרסטית בבנייה ברצועה.

למדיניות מניעת חומרי הבניין השפעה לא רק על המגזר הפרטי ברצועה, אלא גם על ארגוני סיוע בינלאומיים. אלו תמיד נאלצו לעבור תהליך מורכב כדי לקבל אישור לרכישת חומרי בניין דרך ישראל, שכלל, מלבד דו”חות תקופתיים והוכחות ויזואליות לביצוע הפרויקט, גם את אבטחת חומרי הבניין. כיום, רק מעט ארגונים בינלאומיים יכולים לרכוש חומרי בניין מישראל, וגם זאת רק למספר פרויקטים מוגבל, שאושר כמובן מראש. פרויקטים אחרים בהקפאה, ויחד עמם גם אפשרויות תעסוקה בעזה.

למרות שלהחלטה הזו השפעות הרסניות על חייהם של תושבי עזה, ולמרות שעולים ספקות שהמנהרה לעין השלושה נבנתה באמצעות מלט ישראלי, ולמרות שמעט חומרי בניין ממשיכים להיכנס לרצועה ממילא דרך מעבר רפיח, המדיניות נמשכת. אלה לא חדשות. אבל בכל יום שעובר עוד אנשים ברצועה מאבדים את עבודתם, והמחסור בדירות, בבתי ספר ובמרפאות רק מחמיר.

ממחקר של התאחדות התעשיינים בעזה עולה כי 269 פרויקטי בנייה הופסקו כתוצאה מהמחסור בחומרי בניין, וכיום יש רק 81 פרויקטים פעילים ברצועה, שממומנים על ידי קטאר או ארגונים בינלאומיים (בנוסף ל-27 פרויקטים של אונר”א). מדובר במבנים לאוניברסיטאות, בתי ספר, מתקני בריאות, שיכון ודיור ותשתיות מים וביוב. כולם נחוצים מאוד ברצועה, כולם פרויקטים אזרחיים.

אף חברה מודרנית לא יכולה להתקיים בתנאים סבירים ללא חומרי בניין. תמיד יש צורך בדירות חדשות, בבתי ספר, בתשתיות. “כשהבנו שבטון שעובר לשם, או מלט, או אמצעי בנייה, משמשים בסוף כאמצעי התקפי נגדנו – גם עצרתי בהחלטה את העברת המלט וכל אמצעי הבנייה האחרים,” אמר שר הביטחון, משה יעלון, בנובמבר 2013. “זה המחיר שלצערי האוכלוסייה תשלם על העניין הזה, אבל גם זה מענה לעניין”. בינתיים, האוכלוסיה אכן שילמה מחיר וממשיכה לשלם עם כל יום שעובר. כמה זמן זה אמור להימשך? יעלון לא אמר. הוא גם לא אמר אם ובאלו תנאים יוסרו המגבלות על כניסת חומרי בניין לעזה. “שקט ייענה בשקט,” אמר שוב השבוע בסיור באוגדת עזה.

כיצד אמורים תושבי עזה לחיות בלי חומרי בניין, בלי עבודה, בלי בתי ספר או מתקנים בסיסיים לטיהור שפכים? על כך לא אמרו במשרד הביטחון מילה. שמונה חודשים עברו, ובמשרד הביטחון לא ראו לנכון להציע תוכנית שתשלב את הצרכים הביטחוניים של ישראל עם הצרכים האנושיים הבסיסיים של 1.7 מיליון תושבי רצועת עזה.