החל מיום 1.8.2017 נכנסה לפועל מדיניות הגבלות קשה. על העברת כבודה במעבר ארז. עיקרי ההגבלות הן: איסור נשיאת מזוודות קשיחות או בעלות גלגלים, איסור נשיאת מכשירים אלקטרוניים, איסור נשיאת מזון ושתיה ואיסור העברת מוצרי היגיינה. ההגבלות אינן חלות באופן אחיד על העוברים במעבר ארז.
לא העברתם של החפצים עצמם היא המעוררת קושי, אלא נשיאתם על ידי נוסעים בעלי פרופיל מסוים: הגבלות תלויות בפרופיל ההשתייכות של הנוסעים לקבוצות מסוימות אשר אינן נחלקות לפי אופי הנסיעה (נסיעה לטווח ארוך או קצר, נסיעה באמצעות שאטל מאורגן או עצמאית וכו’).
כך למשל, רוב הנוסעים הפלסטינים, אינם רשאים להעביר עימם אפילו מזון לצריכה אישית. זאת גם כאשר מדובר בילדים או קשישים. אזרחים זרים לעומת זאת, אינם נפגעים מהמדיניות. הם מורשים להעביר כל כמות של מזון. כך גם לגבי מוצרי חשמל: בעוד סטודנטים אשר יוצאים לצורך לימודים בחו”ל ואנשי עסקים פלסטינים אינם רשאים להעביר מחשב נייד אשר נחוץ להם ללימודיהם או עסקיהם, רשאים האזרחים הזרים להעביר אפילו מוצרים חשמליים לטיפוח השיער.
לנוכח הטלת המגבלות, שלחנו מכתב לשר הביטחון ביום 1.10.2017 והתרענו על אי חוקיות ההנחיות. רק ביום 21.5.2018, לאחר תזכורת והגשת עתירה, הגיעה תשובת שר הביטחון.
ביום 28.3.2018 הגשנו עתירה כנגד מדיניות זו. בעתירה טענו כי ההנחיות האוסרות על העברת כבודה אישית במעבר ארז בין רצועת עזה לישראל אינן חוקיות ויש להורות על ביטולן. בין היתר מכיוון שהן שרירותיות ובלתי סבירות באופן קיצוני, מפלות ופגיעתן בזכויותיהם הבסיסיות ביותר של העוברים במעבר ארז היא בלתי מידתית. בנוסף טענו כי נפלו פגמים מהותיים בפרסום ההנחיות באופן כזה שהן כלל לא פורסמו באופן פומבי, בוודאי לא בקרב ציבור התושבים בעזה. זאת, למרות שהמדינה ובמיוחד המתפ”ש מפעילים הן אתר אינטרנט והן דף פייסבוק שם הם מפרסמים מסרים אשר מיועדים בין היתר לתושבי עזה.
העתירה הוגשה בשם ארגון גישה בלבד בשל חששם של העוברים בארז לתקוף את מדיניות המדינה על אף הפגיעה הגלומה בה. נזכיר כי גם כאשר תושבים עומדים בקריטריונים הצרים והקפדנים ליציאה מעזה דרך מעבר ארז (אפילו אם זה לצורך יציאה לחו”ל או מעבר לגדה המערבית), הם עדיין תלויים בשיקול הדעת של הצבא הישראלי (מת”ק עזה) לשם קבלת האישור. כאשר המת”ק מסרב בקשת מעבר של מן דהוא, אין אפשרות לדעת מהם נימוקי הסירוב או אפשרות לערער עליה ללא ייצוג משפטי. לנוכח כך, חששם של התושבים לעתור כנגד מדיניות ההגבלות ברור מאליו.
ביום 23.8.2018 הגישו המשיבים את תגובתם לעתירה. בבסיס התגובה עמדה טענה שהחמרת האיום הביטחוני מהעברת כבודת יד עומדת ביסוד ההגבלות שהוטלו. המדינה טענה עוד, כי קיימים הבדלים הרלוונטיים לעמדתה לאופי האיסור הנוגע לקבוצות שונות במעבר. בנוגע לזרים נטען, שבדרך כלל יש להם “מודעות ביטחונית גבוהה”, וכי הם בדרך כלל מקבלים הדרכה מהארגונים הבינ”ל אליהם הם משתייכים וכן שהם מצהירים שהפריטים החשמליים שברשותם, הם שלהם. עם זאת, האירוע הביטחוני החמור ביותר אליו התייחסו המשיבים בתגובה, היה הברחה של אמצעי לחימה ( כ- 100 אקדחים ורובים) על ידי דיפלומט בעל אזרחות זרה (עמודים 7-8 בתגובת המדינה). בנוסף, העלו המשיבים טענה בנוגע להעדרו של עותר ספציפי. לטענתם, די בכך על מנת למחוק את העתירה על הסף.
לאור טענה זו, ביקש ארגון גישה להגיב בקצרה ואף ציין שבמסגרת התגובה (לא נשלחה) יידרש לסוגית העדרו של עותר ספציפי. למרות שהמשיבים לא התנגדו להגשת התגובה, בית המשפט החליט לסרב לבקשה. במהלך הדיון והן בפסק הדין ציין בית המשפט את העדרו של עותר ספציפי, כשיקול לדחיית העתירה.
במהלך הדיון התעלמו השופטים מהסתירות הרבות אשר עולות מעמדת המדינה ומהפעולות אותה נוקטת המדינה בפועל. כך למשל טענה המדינה בתגובתה שהחומרים עץ וברזל הם מסוכנים ולכן אסורות מזוודות עם דפנות מחומרים אלו. אך בפועל, הרוב המכריע של המזוודות הקשיחות עשוי מפלסטיק או בד צפוף. השופטים גם לא ביררו כיצד סכנה של התפוצצות מטוס אינה גוררת איסורים קשים כמו האיסורים אשר חלים על העוברים במעבר ארז, שם מטוסים אינם מהווים חלק מהאיום הבטחוני, כיוון שזהו מעבר יבשתי. השופטים גם לא ביקשו לדעת כיצד מסתפקת המדינה בהצהרה על מוצרי חשמל אצל תושבים זרים, בעיקר לנוכח הדוגמא על ניצול המעבר להברחת אמצעי לחימה על ידי דיפלומט. למרות שעיקר עמדת המדינה נסמכה על הטענה שאם יתאפשר מעבר של כבודה, יגזל זמן רב מהעוברים במעבר, השופטים לא ביקשו לדעת כיצד נבדקו הדברים, איזה חלופות נשקלו או לפחות מהו פרק הזמן המדובר.
בהתאמה, פסק בית המשפט שהאיסורים בהעברת כבודה, לרבות איסור נשיאת מזון לצריכה אישית ואיסור על נשיאת מזוודות בעלות גלגלים, גם לאוכלוסיה מבוגרת או חולה, הם סבירים.
בעקבות אישור מדיניות ההגבלות על ידי בית המשפט עוברים רבים בארז וביניהם, נשים הרות, גברים מבוגרים, ילדים קטנים וסטודנטים, נאלצים לעזוב את רצועת עזה ללא מזון ושתיה, מבלי שיוכלו לקחת עמם מחשבים וצרכי לימודים דיגיטליים. תושבים אלו נאלצים לסחוב תיקים כבדים שכן, אסור להעביר מזוודות עם גלגלים. נוסעים המגיעים בשוגג עם תיק אסור, נאלצים להשאירם מאחור ולהסתובב כשחפציהם צרורים בשקיות ניילון. מעל לשנה מיום הנהגת המדיניות הדרקונית הזו, הפרסום היחיד הקיים, הוא באתר של רשות המעברים, אשר לא הייתה צד בהליך.