מנחמים. מתוך מכתב הסירוב
מנחמים. מתוך מכתב הסירוב

סמירה (שם בדוי) בת 59, חולה, סובלת מדיכאון וחרדה, אבל בעייתה העיקרית כיום אחרת – היא מתגוררת בעזה. לפני כמעט שלושה חודשים נפטר בעלה, ומאז היא לבדה בבית. השכנים מדי פעם עוזרים, אך אין לה אף בן משפחה ברצועה. אחיה גרים בגדה המערבית ובישראל, אבל הם לא מקבלים אישור להיכנס לרצועה ולעזור. זה לא בקריטריונים. והקריטריונים ברורים מאוד: אם סמירה היתה מתה, חלילה, אחיה היו רשאים להיכנס ולנחם את בעלה. אבל סמירה, ובכן, חיה, אז אחיה נשארים בחוץ.

אנחנו לא ממציאים את זה. הקריטריונים לניחום אבלים קובעים שניתן לקבל אישור כניסה לרצועה, במקרה של פטירת קרוב משפחה מדרגה ראשונה, אבל לא כדי לנחם קרוב משפחה מדרגה ראשונה שאיבד אדם אהוב. אז במשרד היועץ המשפטי לאזור הגדה בפרקליטות הצבאית החליטו לסרב לבקשה.  גם פנייתה ב-8 במאי של ח”כ זהבה גלאון לעוזרת שר הביטחון, עו”ד רות בר, בבקשה לשקול לפנים משורת הדין את הבקשה, לא עזרה. התשובה? “הגורמים הרלוונטים לא מצאו כי מצבה של גב’ _____ מצדיק חריגה מקריטריוני הסף המצוינים במסמך”.

אז סמירה תישאר לבד. אבל ביועמ”ש הגדה ביקשו, לקראת סיום, לשלוח לה את תנחומיהם הכנים על אובדנה.