האיסור המתמשך על כניסת מלט לרצועה הופך מסוכן

456_

כבר מעלה משישה שבועות שישראל אוסרת על כניסת מלט לשוק הפרטי בעזה. צילום: קרל שמברי

17 במאי, 2016. בשלהי השבוע שעבר (12-11 במאי), מצרים פתחה למשך יומיים את מעבר רפיח, שבינה לבין רצועת עזה, לתנועה מצומצמת של אנשים. 739 אנשים הספיקו לצאת את הרצועה; 1,220 נכנסו אליה. במקביל, נכנסו ממצרים דרך רפיח אלפי טונות של מלט. מאז הסתיימה הלחימה במבצע "צוק איתן" נכנסו דרך רפיח יותר מ-39 אלף טונות של מלט, שיועד לשוק הפרטי. לדבר חשיבות מיוחדת מכיוון שכבר למעלה משישה שבועות אוסרת על כניסת מלט לשוק הפרטי ברצועה (מאז 3 באפריל), לאחר שהתגלתה זליגה של חומרים אל מחוץ למערכת המפוקחת על ידי "המנגנון לשיקום עזה". לאיסור קדמו חודשים שבהם ישראל צמצמה כניסת משאיות מלט לרצועה.

כשמאפשרים לו, המלט המיועד לשוק הפרטי בעזה עובר דרך המנגנון, שהוקם לאחר סבב הלחימה של קיץ 2014 לדרישת ישראל, בשיתוף הרשות הפלסטינית ובפיקוח האו"ם. מנגנון מסורבל זה נועד לאפשר לישראל לנטר את השימוש שנעשה בחומרי הבניין. 87 אחוזים מכלל המלט שנכנס לעזה מישראל נועדו לסקטור הפרטי. כבר בשנה שעברה, הודה הצבא, שהמנגנון לא הצליח למנוע זליגה של חומרי בנייה לשוק השחור. כניסת המלט ממצרים בשבוע שעבר, גם היא לא חסרת תקדים.

הצורך בחומרי בניין בכלל ובמלט בפרט ברצועה, עצום. על-פי דו"ח עדכני של האו"ם, כמעט 90 אלף מתוך מי שאיבדו את בתיהם במהלך "צוק איתן" עדיין בחזקת עקורים, משום שעוד לא החלה או שטרם הושלמה, בניית בתים חדשים עבורם.

האיסור על כניסת מלט הביא בפועל להפסקה של כמעט כל הבנייה הפרטית ברחבי הרצועה. אוסאמה כחיל, יו"ר איחוד הקבלנים אמר לנו כי בעזה 320 חברות קבלניות לעבודות בניין, מתוכן רק 70 פועלות חלקית, בפרויקטים בינלאומיים. להערכתו, מתוך רבבות עובדים בענף הבניין, פחות מאלף עובדים כיום. השאר מובטלים. פריד זקוט, יו"ר איחוד תעשיות הבניין ברצועה, מוסר שמתוך 35 מפעלי הבטון שברצועה, רק חמישה פועלים כיום וגם זאת חלקית. מתוך 180 המפעלים שמייצרים לבנות בטון ומאושרים לפעול תחת המנגנון לשיקום עזה, רק עשרה עוד עובדים. ומתוך חמישה המפעלים בעזה שמייצרים צנרת בטון, רק אחד עדיין פעיל. מפעלים אלו מעניקים פרנסה לכ-4,000 עובדים, שרובם כיום מובטלים. בלי חומרי הגלם שמייצרים מפעלים אלה, אלפי פועלים בתחומים נוספים, כמו משקמי תשתיות הביוב, אינם יכולים לעבוד.

אלפי המשפחות שתלויות בפרנסה זאת ממתינות שבועות לדיונים עצלים בדרך הידועה מראש לביטול מניעת המלט. זה מחיר בלתי נסבל לצעד שמטרתו מעורפלת, במקרה הטוב. המנגנון ממילא לא משיג את יעדיו, חומרי בניין נכנסים גם ממקומות אחרים. על ישראל לאפשר את חידוש כניסת המלט לאלתר.