לצאת מהרצועה לראיון אשרה בירושלים מותר, אבל לא כדי להגר לארה"ב

מעבר רפיח נסגר בדיוק שבועיים אחרי שיצאה דרכו.

מעבר רפיח נסגר בדיוק שבועיים אחרי שיצאה דרכו.

סמר (שם בדוי) היא פלסטינית בת 23 שמתגוררת ברצועת עזה. היא רצתה להגר לארצות הברית, להצטרף לאחיה ולאמה, ונקלעה שלא בטובתה באחת הלולאות המשונות במדיניות אישורי התנועה הישראלית.

ביוני 2013, סמר קיבלה אישור לצאת מעזה לראיון אשרה בקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים. סמר יצאה מהרצועה, נכנסה לישראל והגיעה לראיון, וזמן מה לאחר שחזרה לעזה הודיעו לה כי היא קיבלה אשרה לארצות הברית. אלא שכאן הסיפור של סמר רק מתחיל. אמנם סמר קיבלה אישור להיכנס לשטח ישראל בעבר ואין לה מניעה בטחונית, אך מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) סירב לאשר שוב את יציאתה מהרצועה לצורך טיסה לארצות הברית מירדן. גם פניית "גישה" למתפ"ש לא סייעה. יציאתה נדחתה "בשל אי עמידה במדיניות הקיימת," במילותיו של קצין פניות הציבור במת"ק עזה. המדיניות הקיימת, במלים אחרות, מאפשרת לפלסטינית צעירה להיכנס לשטחי ישראל כדי להתראיין לקבלת אשרה, אך לא מאפשרת לה לצאת מהרצועה כדי להגר.

הסיפור של סמר מדגים בעיה מוכרת במדיניות הישראלית. סמר יכולה לעבור דרך ישראל כדי להגיע לפגישה בקונסוליה האמריקאית, אך אינה יכולה לעבור דרך ישראל אם תחנתה הסופית היא ארצות הברית. סמר נתקעה ברצועה – ממתינה – בעוד תוקף האשרה שלה פג.

שנה לאחר שהתאפשרה יציאתה מהרצועה, סמר פנתה שוב לקונסוליה האמריקאית ושוב זומנה לראיון אשרה. היא נאלצה להמתין עד תום הלחימה במבצע "צוק איתן", משום שבמהלך המבצע הוגבלה התנועה במעבר ארז אף יותר מכרגיל – אישורי יציאה לא ניתנו כמעט לתושבי הרצועה, ועבור אלו שאושרה יציאתם ההגעה למעבר ארז נהייתה בלתי אפשרית בשל הלחימה. לאחר הלחימה תואמה יציאתה מהרצועה, וכאשר חזרה לרצועה היא התבשרה כי קיבלה ויזת הגירה בשנית. כמו בפעם הקודמת, פנינו לצבא בבקשה לאפשר לה לעבור דרך גשר אלנבי לירדן ומשם לטוס לארצות הברית. כמו בפעם הקודמת, הבקשה נדחתה. שוב ניסתה סמר לצאת דרך מעבר רפיח, למרות הסכנות שבמסע דרך סיני. הפעם היא הצליחה, ולאחר תהליך בירוקרטי שהתנהל למעלה משנה יצאה סחר מהרצועה – בדיוק שבועיים לפני שנסגר מעבר רפיח, באמצע אוקטובר, לתנועת אנשים. היום היא מתגוררת בארצות הברית עם אחיה ואמה.