סיפור לחג המולד

עזה. צילום: קרל שמברי

25 בדצמבר, 2018. קהילת הנוצרים בעזה מונה כ-1,100 בני אדם. בחג המולד ובחג הפסחא, נוהג מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ”ש) להקצות מספר שרירותי של מכסות “היתרי חג”, שמאפשרים לנוצרים בגדה המערבית ובעזה לחגוג בקרב משפחה ולבקר באתרים קדושים בבית לחם, נצרת, ירושלים ובמקומות נוספים. קורה גם שהוא לא מקצה היתרים כאלה כלל. ישראל ממסגרת את ההיתרים לא כזכות – לחופש דת, לחיי משפחה – אלא כ”מחווה של רצון טוב”. בפועל, ההיתר, או מניעתו, משמשים לא פעם כאמצעי לחץ על הפלסטינים החיים תחת שליטה ישראלית.

בסוף נובמבר הכריז מתפ”ש על מכסת היתרי היציאה לעונת החגים הנוכחית. הוא הדגיש בפרסומיו כי היתרים לא יינתנו לתושבי עזה שבני משפחתם האריכו את שהייתם מעבר לתוקף האישור שניתן להם ומוגדרים על ידי ישראל “שוהים בלתי חוקיים”, בגדה המערבית או בישראל.

נכון לערב חג המולד, לפי הנתונים שבידינו, הונפקו וחולקו 590 היתרי תנועה לתושבים נוצרים, המאפשרים יציאה למזרח ירושלים ולגדה המערבית. ייתכן שינופקו היתרים נוספים. לפחות 104 תושבים תויגו על ישראל “מנוּעים ביטחונית” ולא יכולים כלל לצאת מעזה דרך מעבר ארז. נראה שרבים מהם מסורבים רק משום שבני משפחה שוהים בישראל או בגדה באופן “בלתי חוקי”. גישה מייצג כמה מתושבי עזה שהיתרי החג נמנעו מהם מסיבה זו.

כשהיא כבר מחלקת היתרים, לא נדירים המקרים שבהם ישראל מפצלת משפחות: חלק מבני המשפחה מקבלים היתר בעוד אחרים מסורבים. זאת טקטיקה שנועדה למנוע שהות בישראל או בגדה המערבית, ולהביא לכך שהמבקשים יוותרו על ההזדמנות לפגוש בני משפחה מורחבת ולפקוד את המקומות הקדושים להם.

ישראל מחויבת לפעול על פי החוק הבינלאומי לזכויות אדם ולכבד את זכויות הפלסטינים לחופש תנועה ולחופש דת ופולחן. מניעת היתרים מתושבי עזה בשל מעשים לכאורה של מי מבני משפחתם, וחסימת ההזדמנות לציין את חג המולד בקרב בני משפחה, מהווים ענישה קולקטיבית. אין לה כל הצדקה ביטחונית וממילא אין עילה להעמיד מצג כאילו אלה פני הדברים.

גישה מאחל חגים שמחים לחוגגים.