ישראל חייבת לפעול במישרין להרחבת התנועה אל עזה וממנה

13 בנובמבר, 2018. כבר יותר מארבע שנים, מאז סיום הלחימה הקשה מאוד בקיץ 2014, ישראל מקפידה על פער מתסכל בין רטוריקה, שמכירה לכאורה במצב האזרחי העגום ברצועה וגם בתפקיד המרכזי שלה, של ישראל, ביצירת הזדמנויות לשיקום, בעיקר כלכלי, בעזה; לבין פעולה: ההגבלות שהיא מטילה על תושבי הרצועה. ישראל מנטרת, מאשרת ובעיקר פוסלת, תנועה של כל אדם וכל פריט של סחורה אל עזה וממנה.

חילופי האש הקשים של הימים האחרונים, והאיומים עוד בהסלמה, רק מדגישים עד כמה חסרות החלטות שישברו את החזרה על אותם דפוסים קטלניים. אפשר, צריך, לתקן, ולהניח יסודות לחיים ראויים ומבטיחים לכלל תושבי האזור.

לרבות מהגבלות התנועה השיטתיות והגורפות שמטילה ישראל אין, ומעולם לא היו, הצדקות ביטחוניות. במקום לאפשר שיקום ועדכון של התשתיות, לאחר עשרות שנים של תת-פיתוח, בעיקר בשנים שבהן ישראל ניהלה את השלטון ברצועה, במקום לעודד יצרנים ואנשי עסקים לנוע לצרכי עסקים וצמיחה מקצועית, במקום לאפשר חיי משפחה תקינים ובמקום לאפשר למגזרים היצרניים פיתוח מלא של שווקים מחוץ לרצועה, ישראל מתייצבת שוב ושוב בבתי המשפט כדי לשמר מדיניות שהקו המנחה היחיד בה הוא לצמצם תנועה של פלסטינים.

הסכסוך הפנים-פלסטיני הוליד בעצמו לא מעט סנקציות מגבילות על התושבים. כל ירי אל עבר ריכוזי אוכלוסיה הוא בלתי מוסרי וממילא פשע מלחמה. ישראל חייבת לפעול במישרין להרחבת התנועה אל עזה וממנה. תושבי הרצועה אסור שישמשו קלפי מיקוח במאבקים פוליטיים חסרי שחר. מגבלות התנועה וניהול הסגר, מבטלים כל סיכוי לשגשוג וליציבות, שהיו מיטיבים עם תושבי עזה, ישראל והגדה המערבית.