בג"ץ פסל את האיסור הגורף על יציאת חולים וחולות מעזה בשל "קרבה לאיש חמאס"

Erez Crossing, 2017. Photo by Gisha

מעבר ארז, 2017. צילום: גישה

27 באוגוסט, 2018. שלושת שופטי בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, יצחק עמית ועופר גרוסקופף, קיבלו אמש (ראשון) פה אחד את עתירת גישה, יחד עם הארגונים אל-מיזאן, עדאלה ורופאים לזכויות אדם בישראל, לאפשר מעבר מידי של נשים חולות שמצבן אנוש, תושבות רצועת עזה, לטיפולים רפואיים הנחוצים להן ואינם זמינים בעזה. בנוסף, קבעו השופטים כי החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני למנוע יציאתם של חולים מעזה לטיפולים רפואיים כמנוף ללחץ על חמאס אינה אפקטיבית ולא חוקית.

בפסק הדין ציינו השופטים: "על כף המאזניים ניצב ערך החיים במובנו הגרעיני והבסיסי ביותר. מניעתו של טיפול רפואי זמין מאדם כזה או הכבדה ממשית על אפשרות קבלתו באופן גורף בלא בחינה פרטנית, בנסיבות שבהן אין היתכנות מעשית לקבלתו בחו"ל, משמעה העמדת חייו של זה בסכנה ממשית".

העתירה הוגשה ב-29 ביולי בשמן של שבע נשים במצב אנוש, לאחר שישראל סירבה לבקשות שלהן לצאת לטיפולים מצילי חיים בבתי החולים הפלסטיניים אוגוסטה ויקטוריה ואלמקסד, שבמזרח ירושלים, בשל "קרבה מדרגה ראשונה לאיש חמאס". המדינה הצהירה בפני בג"ץ כי ברקע ההחלטה עומדת הכרעת הקבינט מינואר 2017 להחמיר במדיניות כלפי חולים מרצועת עזה במטרה שיהוו "לחץ על חמאס בנושא השבת השבויים והנעדרים". המדינה אישרה כי מהחולות עצמן אין חשש לכל סכנה ביטחונית. לאחר הגשת העתירה הודתה ישראל כי טעתה בזיהוי שתיים מהעותרות כ"קרובות של איש חמאס" ואפשרה את מעברן, הגם שהתעכב מאוד. כוחותיה של אחת מהן אפסו והיא לא יכולה היתה להתחיל מחדש את ההליך הבירוקרטי הכרוך בבקשה לצאת לטיפול הקריטי לחייה.

נציגות גישה, עורכות הדין מונא חדאד וסיגי בן-ארי, טענו בדיונים כי מניעת מעבר הנשים, רובן חולות סרטן, אינה חוקית ומשמעותה גזר דין מוות והענשתן על לא עוול בכפן לגבי אירועים שכלל אינם בשליטתן. עו"ד חדאד הבהירה בפני בית המשפט כי ישראל אינה נדרשת לממן את הטיפולים אלא רק לעמוד בחובות הנובעות משליטתה, מזה עשורים, במעברים לרצועת עזה. שליטה זו מחייבת לאפשר את כניסתם לישראל של החולים והחולות לטיפולים הנחוצים, כניסה שאותה ממילא מתירה ישראל רק במצבים רפואיים קשים וחריגים.

השופטים הבהירו כי האיסור ההרסני והגורף על תושבות עזה, הזקוקות בדחיפות לטיפולים מצילי חיים, כאמצעי לחץ על חמאס, אינו תקף משפטית, אינו תואם ערכים בסיסיים של זכויות אדם, ואף אינו מקדם את המטרה של השבת השבויים והנעדרים. "התעלמות מכל אלה, וביסוס ההחלטה על פעילות אסורה של בן משפחה, שאין כל טענה כי החולה מעורב בה או מודע לה, מנוגדת למושכלות היסוד שבהן אנו מחויבים", סיכם השופט פוגלמן, שעמד בראש ההרכב. "תכלית השבת שבויים ונעדרים, על אף חשיבותה הרבה שאינה שנויה במחלוקת, אינה יכולה להצדיק כל אמצעי באשר הוא. החלטת המשיבים בענייננו אינה נותנת משקל הולם לערך חיי אדם העומד על הפרק… ההחלטה אינה מצויה במתחם הסבירות".

מאז תחילת השנה, מסרבת ישראל מאות רבות של בקשות מעבר שהגישו פלסטינים מעזה, בנימוק שלמבקשים "קרבה משפחתית מדרגה ראשונה לפעיל חמאס". בין המסורבים מסיבה זו חולות וחולים שאין טיפול רפואי מתאים למצבם ברצועה.

מניעת טיפול רפואי מציל חיים מחולות במצב אנוש היא שפל מביש במדיניות הענישה הקולקטיבית של תושבי עזה, שאינה מוסרית, נוגדת כל נורמה בינלאומית בדבר זכויות אדם, וגם נכשלת, שוב ושוב. השיקול המרכזי שצריך לעמוד לנגד עיני ישראל בבחינת בקשות חולים לצאת לטיפול הוא הצורך הרפואי, ולא ניצולם כמנוף לחץ על השלטון בעזה.