גישה וארגוני זכויות אדם נוספים עתרו בשם שבע חולות שבקשותיהן לצאת לטיפולים בבתי חולים בירושלים המזרחית סורבו בשל “קרבה משפחתית מדרגה ראשונה לפעיל חמאס”

8 באוגוסט, 2018. מאז תחילת השנה, מסרבת ישראל למאות רבות של בקשות מעבר שהגישו פלסטינים מעזה, בנימוק שלמבקשים “קרבה משפחתית מדרגה ראשונה לפעיל חמאס”. במהלך 2017 כולה נדחו רק 21 בקשות בנימוק זה. המידע הזה התקבל בתשובה לבקשת חופש מידע שהוגשה על-ידי “גישה” באפריל השנה. ההחמרה הניכרת הזאת במדיניות ההיתרים היא ככל הנראה תגובה להחלטת הקבינט המדיני-ביטחוני, שהתקבלה ב-1 בינואר 2017 ומיושמת ביתר שאת מאז תחילת 2018.

בין המסורבים מסיבה זו חולות וחולים שאין להם טיפול רפואי מתאים ברצועה. שבע חולות כאלה עתרו לבג”ץ נגד דחיית בקשותיהן לצאת לטיפולים, באמצעות גישה והארגונים אל-מיזאן, עדאלה ורופאים לזכויות אדם. בעתירה ביקש גישה מבית המשפט להורות לאפשר את מעבר החולות כדי שיקבלו את הטיפול הרפואי הדחוף והחיוני שנדרש להן, וזמין להן רק בבתי חולים פלסטיניים במזרח ירושלים, המסובסדים על-ידי הרשות הפלסטינית. ביוזמת גישה, חתמו חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, מיכל רוזין, מוסי רז ועיסאווי פריג’ על מכתב הקורא לשר הביטחון לבטל את המדיניות החדשה. הארגונים רופאים לזכויות אדם, אל-מיזאן, עדאלה וגישה מסרו בהודעה משותפת לתקשורת שהופצה בסמוך להגשת העתירה: “שוב מתגלה שישראל מתייחסת לחולים הזקוקים לטיפול רפואי, כולל חולי סרטן, כבני ערובה במשחק פוליטי. השיקול המרכזי שצריך לעמוד לנגד עיני ישראל בבחינת בקשותיהם של חולים לצאת לטיפול הוא הצורך הרפואי, ולא ניצולם כמנוף לחץ על השלטון בעזה”.

הארגונים קראו לישראל לחדול מיד מיישום החלטת הקבינט הפסולה הזו. “מניעת טיפול רפואי מחולים בשל ‘קרבה משפחתית לחמאס’ לא רק שמנוגדת לדין הבינלאומי”, נכתב בהודעה, “היא גם בעליל בלתי מוסרית”.

בהתכתבות בין נציגות “גישה” לבין פרקליטות המדינה, הציעה המדינה להתיר לשש מתוך שבע מהחולות, שבשמן הוגשה העתירה, לעבור דרך מעבר ארז בתנאי שיסעו לקבלת טיפול רפואי בגדה המערבית או בחו”ל. זאת בזמן שהטיפול הדרוש שלהם נמצא במזרח ירושלים, הנחשבת על-ידי המדינה לשטח ישראל. עניינה של חולה שביעית נבדק שוב עקב הגשת העתירה, ונמצא כי אינה קרובת משפחה של איש חמאס. המדינה כתבה בהקשר זה כי על חולה זו להגיש בקשה חוזרת, כדי שהבקשה תאושר.

להבנתנו משמעות הצעת המדינה היא למעשה המשך מניעת קבלת טיפול רפואי חיוני ודחוף ביותר להצלת חייהן של העותרות. הטיפולים שנקבעו לחולות אינם ניתנים בבתי חולים בגדה המערבית, והן אינן יכולות לממן לעצמן טיפול בחו”ל, שהרשות הפלסטינית לא מסבסדת. בנוסף, אלמלא התערבות הארגונים, היה נמנע מחולות אלה, ואחרות, טיפול מציל חיים, ללא כל סיבה, ומבלי שתוצע להן חלופה ראויה.

בתגובה מקדמית שהוגשה לבג”צ הודיעה המדינה כי לשיטתה אין כאן עילה להתערבות של בית המשפט, כי “אין לאדם זר זכות קנויה להיכנס לישראל לצורך קבלת טיפול רפואי”. אנו ממתינים לתשובת בית המשפט בנוגע להמשך העתירה.

עדכון: 27 באוגוסט, 2018. בג”ץ פסל את האיסור הגורף על יציאת חולים וחולות מעזה בשל “קרבה לאיש חמאס”. נציגות גישה, עורכות הדין מונא חדאד וסיגי בן-ארי, טענו בדיונים כי מניעת מעבר הנשים, רובן חולות סרטן, אינה חוקית ומשמעותה גזר דין מוות והענשתן על לא עוול בכפן לגבי אירועים שכלל אינם בשליטתן. עו”ד חדאד הבהירה בפני בית המשפט כי ישראל אינה נדרשת לממן את הטיפולים אלא רק לעמוד בחובות הנובעות משליטתה, מזה עשורים, במעברים לרצועת עזה. שליטה זו מחייבת לאפשר את כניסתם לישראל של החולים והחולות לטיפולים הנחוצים, כניסה שאותה ממילא מתירה ישראל רק במצבים רפואיים קשים וחריגים.

השופטים הבהירו כי האיסור ההרסני והגורף על תושבות עזה, הזקוקות בדחיפות לטיפולים מצילי חיים, כאמצעי לחץ על חמאס, אינו תקף משפטית, אינו תואם ערכים בסיסיים של זכויות אדם, ואף אינו מקדם את המטרה של השבת השבויים והנעדרים. “התעלמות מכל אלה, וביסוס ההחלטה על פעילות אסורה של בן משפחה, שאין כל טענה כי החולה מעורב בה או מודע לה, מנוגדת למושכלות היסוד שבהן אנו מחויבים”, סיכם השופט פוגלמן, שעמד בראש ההרכב. “תכלית השבת שבויים ונעדרים, על אף חשיבותה הרבה שאינה שנויה במחלוקת, אינה יכולה להצדיק כל אמצעי באשר הוא. החלטת המשיבים בענייננו אינה נותנת משקל הולם לערך חיי אדם העומד על הפרק… ההחלטה אינה מצויה במתחם הסבירות”.