עצירת המשט מעזה מדגימה שוב את השליטה הישראלית ברצועה

קהל בנמל הדייגים של עזה ממתין ליציאת הספינה, הבוקר. צילום: גישה

קהל בנמל הדייגים של עזה ממתין ליציאת הספינה, הבוקר. צילום: גישה

29 במאי 2018. קהל חגיגי התרכז הבוקר בנמל הדייגים של עזה כדי להיפרד מספינה שמתיימרת לצאת לאירופה, ועליה פצועים הדורשים טיפול רפואי. תחנת העגינה הראשונה המתוכננת היא בקפריסין, אבל חיל הים הישראלי לא אפשר לספינה להגיע ליעדה. ישראל מתירה בימים אלה לספנים מעזה – דייגים כולם – לשוט עד תשעה מייל ימיים מהחוף, ובדרך כלל, מגבילה אותם לשישה מייל. בימים האחרונים ישראל הפציצה ספינות שיועדו לשמש לשיט הזה והצבא מסר למעט התקשורת שהתעניינה, כי הוא מתכוון להגן על "גבולות וביטחון המדינה", למרות שאין כאן סוגיית גבולות ואף לא איום ביטחוני.

תושבי הרצועה מצליחים בשבועות האחרונים במאמצים ללכוד את תשומת לב העולם, במחירים כבדים בגוף ובנפש, והמשט היוצא של הבוקר הוא המשך ישיר של מאמצים אלה. על הספינה אנשים שמצבם דורש טיפול רפואי שאין בנמצא ברצועה, שישראל, ובדרך כלל גם מצרים, אינן מאשרות מעבר דרכן אל טיפול ראוי. ההתעקשות של ישראל למנוע גם מהם לצאת למדינה שלישית בדרך הים, מדגימה שוב את השליטה שישראל מרשה לעצמה לקחת, מבלי להכיר באחריות ששליטה זאת מולידה. הסגר על עזה הוא החלטה מדינית, לא תופעת טבע, וההידרדרות הכלכלית, התשתיתית, הרפואית והאנושית שהוא גורם הן תוצאות של אותה החלטה מדינית.

הזמן החולף לא רק שאינו מרפא דבר, הוא רק מחמיר את המצב. שני מיליון הפלסטינים של עזה יהיו שם גם הערב וגם מחר בבוקר, והם ימשיכו לדרוש, בצדק, את הזכויות הבסיסיות שמגיעות לכל אחת ואחד מאיתנו: חיים בכבוד ובבריאות, תוצאה, בין היתר, של הזכות לנוע. הבוקר שוב אנחנו נוכחים ש-12 שנים של סגר לא שיפרו את תחושת הביטחון של תושבי ישראל ולא ריפו את ידיהם של תושבי עזה. המסקנה היחידה היא שעל כל הגופים הפוליטיים באזור לחתור לפתרון מדיני, ושעל להפסיק לראות בתושבי עזה יעד ביטחוני ולהכיר באחריותה לתקינות חייהם.