ישראל מציעה תוכנית "שיקום הומניטרי" של עזה ודורשת שהקהילה הבינ"ל תממן אותה

עבודות שיקום ברצועת עזה. צילום: גישה

עבודות תשתית ברצועת עזה. צילום: גישה

31 בינואר, 2018. בכנס החירום של ועידת המדינות התורמות, שנערך בהמשך היום בבריסל, מציגה ישראל תוכנית "לשיקום הומניטרי" של רצועת עזה. את עלות המהלך, המוערכת בכמיליארד דולר, מצפה ישראל שתכסה הקהילה הבינלאומית. בתוכנית לא מעט פריטים מוכרים מהבטחות קודמות: מתקן התפלה ומפעל עיבוד שפכים, שנמצאים כבר שנים בשלבים שונים של תכנון וביצוע; תוספת של חשמל מישראל, שמדוברת אף היא כבר לא מעט שנים; תוספת של מי שתייה, אתר פסולת, אזור תעשייה מפותח בצפון הרצועה. רעיונות שהיו טובים מאוד גם בפעם הראשונה שהובטחו.

מתוך רשימה ארוכה של תגובות מתבקשות, שני דברים מזדקרים:

הראשון הוא השרירותיות: ישראל מתבוננת מקרוב מאוד במצב ברצועה, מתחזקת כבר יותר מעשור סגר כושל, שבמסגרתו היא מנטרת – מאשרת ובעיקר פוסלת – תנועה של כל אדם ו/או ארגז שמבקשים להיכנס או לצאת מהרצועה. את הצורך בתוכנית הצלה ובכינוסי חירום יכולה היתה לחסוך לו היתה מאפשרת את יישום התוכניות האלה במועדן המקורי ולא מכבידה על כל פרויקט בעיכובים, איסורים והתניות, שמושמים ולעתים מוסרים מסיבות עלומות. בעיקר לו היתה מכירה באחריותה שלה, המשתמעת מהשליטה המסיבית שלה בחיי היום ברצועה, בסיכויי הפיתוח הכלכלי, במצב התשתיות, באיכות החיים ובתוחלתם.

הדבר השני הוא עניין הכסף: כששר הביטחון ומשרדו הכירו בכך שמעבר סחורות בצפון הרצועה הוא צו השעה, הפעולה העיקרית שנעשתה בעניין היתה שיגורו של סגן השר במשרד ראש הממשלה, ח"כ מייקל אורן, לסיבוב במדינות אירופה בניסיון לקושש את הכסף למימון. משלא הושג הכסף, לא התקדם דבר. וזה לגבי תוכנית שיש לה ערכים ניכרים, כלכלית, ביטחונית ובטיחותית לפלסטינים של עזה, אבל לא פחות מזה, לתושבי ישראל. צריך להבין שישראל תרוויח מכל פרויקט כזה, כפי שמסבירים ראשי מערכת הביטחון, מבחינת יציבות באזור, אבל גם בכסף אמיתי.

למשל: תוספת של 100 מגה ואט שיימכרו לעזה, יכניסו לחברת החשמל בישראל כ-32 מיליון שקל בחודש; משרד הביטחון הכניס לכיסו ב-2017 כ-92 מיליון שקל רק מדמי אגרה של משאיות שעברו במעבר הסחורות היחיד לרצועה, כרם שלום; ובעיקר יש לזכור כי ישראל היא הספקית העיקרית לשוק השבוי ביותר בעולם, זה של רצועת עזה – ב-2015 ערך הסחורות שנכנסו מישראל עמד על כ-1.9 מיליארד שקל. כלומר, לישראל יש אינטרס ביטחוני, מדיני וגם כלכלי בשיקום הרצועה, זאת בנוסף לחובתה על פי המשפט הבינלאומי ולמוסר העמים.

מחיר של שלמות הגוף, שלמות התקווה, שלמות העתיד של ילדי האזור, משני צדי הגדרות הרבות, שווה הרבה יותר ממיליארד דולר. שינוי יתחיל בהכרה באחריות ובכוונה כנה לפעול.