2017 היתה שנה של החמרות בסגר על עזה

מעבר ארז, מאי 2017. צילום: גישה

מעבר ארז, מאי 2017. צילום: גישה

15 בינואר, 2018. מסמך חדש של גישה, "הסגר מתהדק" סוקר ומנתח עשרה מהמהלכים שבהם נקטה ישראל במהלך 2017 והביאו להחרפת הגבלות התנועה המושתות על המבקשים לנוע מרצועת עזה ואליה דרך מעבר ארז. ברשימה צעדים חדשים, לצד החמרת מגמות קיימות. ההחלטות התקבלו ללא דיון ציבורי, בדרך כלל ללא הסבר, ויושמו ללא התראה. לא נראה כי השפעותיהן על חיי התושבים בעזה, שגם כך סובלים ממצוקה קשה מאד, הובאה בחשבון. ההידוק בסגר, לצד הסגירה המתמשכת של מעבר רפיח למצרים, הוביל לפגיעה קשה באפשרויות התנועה של התושבים, המצומצמות מאד ממילא.

עם תום הלחימה הקשה של קיץ 2014 התבטאו בכירים במערכת הביטחון ופוליטיקאים ישראלים רבות בנוגע לקשר בין ביטחונה של ישראל לשיקומה של הרצועה ופיתוחה הכלכלי. ניכר כי הבנה זו אינה משתקפת במשטר ההיתרים שמשיתה ישראל על המבקשים לנוע מתוך הרצועה ואליה.

מספרי היוצאים ב-2017 מראים כי במהלך השנה החולפת כולה צנח מספר היציאות של פלסטינים במעבר ארז ב- 51 אחוזים בהשוואה למספרן ב-2016 ובמעל 60 אחוזים בהשוואה למספרן ב-2015. ממוצע היציאות החודשי ב-2017 עמד על 5,963 יציאות בלבד, לעומת ממוצע חודשי של 12,150 יציאות ב-2016 ושל 14,276 יציאות ב-2015. הממוצע החודשי של יציאות פלסטינים דרך מעבר ארז בשנת 2014 עמד על 6,270 יציאות.

לסגר, שנמשך כבר מעל לעשור, השלכות נרחבות וקשות על חיי שני מיליון תושבי הרצועה. ההגבלות הגורפות והשרירותיות על תנועתם עוצרות את הכלכלה, רומסות את התקווה וחייבות להיפסק מיד. 2018 חייבת להיות השנה שבה ישראל תשנה מהותית את מדיניותה הכושלת כלפי הרצועה, תכיר באחריותה כלפי חיי היומיום התקינים של האוכלוסייה האזרחית ותכבד את זכויותיה לחופש תנועה.

לקריאת המסמך המלא לחצו כאן