גישה לרגל התכנסות הממשלה הפלסטינית בעזה: חופש תנועה אינו נתון למשא ומתן

בצילום מהבוקר, מחכים להגעת ראש הממשלה ראמי חמדאללה, בצד הפלסטיני של מעבר ארז.

1 באוקטובר, 2017. הממשלה הפלסטינית, ובה נציגים מרצועת עזה ומהגדה המערבית, מתכנסת השבוע לדון בהסכם פיוס, שרבים מקווים כי יוביל, בין היתר, לפתיחה רצופה של מעבר רפיח למצרים ולשיפור ברווחת שני מיליון תושבי הרצועה. עם זאת, חופש תנועה אינו נושא שפתוח למו"מ ולא יכול לשמש קלף מיקוח בידי מי מהצדדים. עשר שנים מלאו הקיץ לסגר שהטילה ישראל, ולמעט תיקונים קוסמטיים, משטר ההיתרים שהיא משיתה קשוח מתמיד. עשור שבו משפחות נותרו קרועות, שבו חיי המסחר והעסקים נאלצו לדשדש, שהביא את התשתיות האזרחיות על סף קריסה.

חופש התנועה של התושבים, חיי החברה, המסחר, העסקים והתרבות ברצועת עזה תלויים בקשר של תושביה עם הגדה המערבית, ובמידה רבה גם עם ישראל. גם הסגירה המתמשכת של רפיח מנעה מסטודנטים שמבקשים לצאת ללימודים בחו"ל להגיע למוסדות שאליהם התקבלו, מנעה ממי ששואפים לפיתוח עסקי למנף הזדמנויות להתפתח, חסמה את הדרך בפני מי שנזקקים לטיפולים רפואיים חיוניים, עמדה בפני מפגשים משפחתיים. בכל רגע נתון רבבות שמות מופיעים ברשימת הממתינים לעבור ברפיח.
זכויות היסוד של שני מיליון פלסטינים בעזה תלויות בחופש תנועה. זמן רב מדי מנצלים צדדים יריבים את שליטתם בחופש תנועה כאמצעי ליצירת לחץ פוליטי, שעה שאתגרים ביטחוניים אינם גורם מוביל בקבלת ההחלטות, ולעתים נעדרים כליל מהשיקולים. בלתי מתקבל על הדעת, בלתי נתפס, שזמן רב כל כך יסכנו חיי רבים כל כך בתואנות של אי הסכמה בין מדינאים.

לישראל, ככוח כובש, אחריות מוגברת כלפי תושבי הרצועה. בכירים בישראל גם חזרו ואמרו כי ביטחון ישראל תלוי באיכות החיים בעזה. חרף כמה שינויים במדיניות הסגר לאורך השנים, במיוחד באשר לתנועת סחורות, משטר ההיתרים ששולט בתנועת אנשים מחמיר מתמיד. פחות אנשים מצליחים לצלוח את מעבר ארז, השער הבודד של עזה לגדה המערבת ולישראל, ולעולם, כאשר רפיח סגור.

את הגבלות התנועה יש להסיר לאלתר. לא בהמשך היום ולא מחר כחלק ממעשה פוליטי, אלא מתוך הכרה בבהילות הנדרשת, וגם כדי לתקן למעלה מעשר שנים של כשל מוסרי.