מנהרות ומעברים: תנועת אנשים וסחורות לרצועת עזה בעקבות האירועים במצרים

לצפיה באינפוגרפיקה המלאה »
בחודש יולי, עם הדחת הנשיא מוחמד מורסי וההסלמה במצרים ובסיני, חלו שינויים דרמטיים במדיניות המצרית ביחס לרצועת עזה. תנועת האנשים במעבר רפיח שבין עזה למצרים הוגבלה, ובסך הכל המעבר היה סגור 29 אחוזים מהזמן (כולל ימי חג ושישי). כוחות ביטחון מצריים גם סגרו רבות מהמנהרות שבין עזה למצרים, וכתוצאה מכך חלה ירידה משמעותית בכמות הסחורות שנכנסו לרצועה, ובכללן דלקים, חומרי בניין ומוצרי מזון.

משום שישראל אינה מאפשרת תנועה מעזה ואליה דרך הים והאויר ומגבילה את התנועה דרך המעברים בינה לבין עזה, תושבי הרצועה הפכו להיות תלויים במעבר רפיח כשער לעולם החיצון.

במקביל לירידה במעבר אנשים וסחורות בין מצרים לעזה, חלה עליה של 29 אחוזים במספר יציאות הפלסטינים מעזה לישראל דרך מעבר ארז ועליה של 38 אחוזים בכמות הסחורות שנכנסו לרצועה דרך מעבר כרם שלום.

שליטתה הניכרת של ישראל ברצועת עזה מטילה עליה חובה, מכוח דיני כיבוש, לאפשר חיים תקינים לתושבי הרצועה, לרבות האפשרות לצאת מעזה ולחזור אליה. כל שהתנועה דרך מעבר רפיח אינה מתאפשרת, ישראל מחויבת לאפשר לתושבי עזה לממש את זכותם לחופש תנועה דרך המעברים האחרים.

ראוי לברך את הרשויות בישראל על הגדלת מספר העוברים בארז וכמות הסחורות הנכנסות דרך מעבר כרם שלום. ראוי לציין שמספר היוצאיםדרך מעבר רפיח מדי חודש ירד מעשרים אלף ל-6,281 במהלך יולי, למעלה מ-10,000 פלסטינים נותרו תקועים ברצועה. הגדלת מספר יציאות הפלסטינים דרך מעבר ארז ב-1,187 יציאות במהלך יולי אכן מסייעת, אך היא רחוקה מלפצות על הגבלת התנועה ברפיח. עם זאת, הגדלת התנועה בארז ובכרם שלום ממחישה שהגדלת התנועה – אפשרית. בידי ישראל קיימים האמצעים להגדיל במידה משמעותית את הפעילות במעברים, בהתאם להתחייבויות הבינלאומיות שלקחה עלעצמה ומבלי לפגוע בבטחון אזרחיה.