מה עושים עם עזה, באמת

ילדים בעזה. צילום: גישה

ילדים בעזה. צילום: גישה

אתמול התכנסה בבית הלבן שבוושינגטון חבורה של נציגי מדינות, לשם סיעור מוחות סביב השאלה "מה עושים עם עזה". לא לקחו חלק בדיון פלסטינים או נציגות של סוכנות האו"ם לענייני הפליטים הפלסטיניים, אונר"א. גם אם מניחים בצד סוגיות פוליטיות ואתיות סביב המהלך, העיתוי וההרכב, נותרות כמה תמיהות.

ישראל מנהלת, בין היתר בגיבוי אמריקאי מלא, משטר היתרים מגביל מאוד ואפקטיבי מאוד מול תושבי רצועת עזה, וזאת בזכות השליטה הכמעט מלאה שיש לה על שערי הכניסה והיציאה של אנשים וסחורות אל הרצועה וממנה. מצבה המדורדר של האוכלוסייה האזרחית ברצועה נובע לא מעט מעצם המשטר הזה ומקבלת ההחלטות (או היעדרן) היומיומית בו. ביוני 2007 הטילה ישראל סגר על תושבי הרצועה, סגר שמטרתו היתה, בין היתר, להכביד עליהם. בכל יום מאז יכולה היתה ישראל להחליט אחרת. בפועל, גם לאחר הצהרות רשמיות בדבר הקלות, וגם כאשר בעקבות ההרס והקטל של הלחימה בקיץ 2014, השתנה השיח בצמרת הישראלית ומדברים כל העת על הצורך לסייע לשיקום עזה כאינטרס אזורי – הסגר רק הולך ומתהדק.

לרשות תשתיות המים, הביוב והחשמל, לרשות מוסדות הלימוד, בתי החולים, המפעלים ובתי המגורים ברצועה, עומדת אספקת חשמל מדוללת של לא יותר מרבע מהיממה; גם מי שמבקשים לצאת לחו"ל להשתלמות מקצועית או לצורך אישי בהול, נדרשים לחתום על התחייבות שלא לשוב לפחות שנה; אנשי עסקים וסוחרים נבלמים שוב ושוב בתואנות אקראיות ומשתנות של מסוכנות ביטחונית; מכשור, חלקי חילוף, אלפי פריטים הנחוצים לכלכלה מעוכבים במנגנון מסורבל; חולים אנושים שאין להם טיפול מתאים ברצועה ממתינים לשווא לתשובות או מסורבים בהמוניהם ונידונים לסבל ולמוות. ואלה מי שנמצאים בצד הטוב של משטר ההיתרים. רוב התושבים, על שאיפותיהם וצרכיהם, כלל אינם תואמים את הרשימה הקצרה של הקריטריונים שישראל מוכנה לשקול לגביהם היתר מעבר.

כל מהלך שעשוי לקדם תיקון של המצב החמור ברצועה חיובי. ברור שנחוצה תשובה רחבה ומרחיקת ראות, שכוללת חזון מדיני ומשאבים. ציוד חובה לכל מהלך הוא רצון טוב והכרה באחריות שנובעת משליטה מתמשכת. הרשות הפלסטינית, מצרים, הקהילה הבינלאומית וישראל חייבים להיות שותפים בכל אלה. ישנם הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות עכשיו, והם דורשים רק החלטה. בראשם ביטול משטר ההיתרים כך שלתושבי הרצועה תינתן זכותם לחופש תנועה, בכפוף רק לבדיקות ביטחוניות פרטניות. לא ניתן, חוקית ומוסרית, לשלול את הזכות הזאת ועוד לצפות לריפוי ולשגשוג.

פורסם בקטגוריה כללי, כללי, מביטים קדימה, מעבר סחורות לעזה, מעבר סחורות לרצועת עזה, פיתוח כלכלי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *