שינוי בעזה לא יבוא בלי הכרה של ישראל באחריותה למצב

ארגזי סחורה חקלאית ברצועת עזה. צילום: גישה

ארגזי סחורה חקלאית ברצועת עזה. צילום: גישה

הכותרות בשבוע האחרון מצטטות בכירים במערכת הפוליטית ובמערכת הצבאית, המזהירים מפני קריסה קרבה של רצועת עזה. ההידרדרות בתנאי המחייה ברצועה אכן מואצת, וכל מי שעוקב אחר המצב יודע שהיא תוצאה של מדיניות מכוונת. ישראל מתחזקת כבר יותר מעשור סגר כושל, שבמסגרתו היא מנטרת – מאשרת ובעיקר פוסלת – תנועה של כל אדם ו/או ארגז המבקשים להיכנס או לצאת מהרצועה.

תוכניות הצלה וקריאות להתגייסות בינלאומית היו מתייתרות לו היתה ישראל מוותרת על הפגיעה באוכלוסיית הרצועה כמעשה פוליטי. לו הכירה ישראל באחריותה המשתמעת מהשליטה המתמשכת ורבת השנים בחיי היומיום ברצועה, אולי היתה גם מפסיקה את הפגיעה בסיכויי הפיתוח הכלכלי, במצב התשתיות, באיכות החיים ובתוחלתם.

זכויות אדם אינן מותנות בהתנהלות פוליטית. הן אוניברסליות. בדיקות ביטחוניות פרטניות אמורות להיות התנאי היחיד לתנועת אנשים וסחורות דרך המעברים, שמסדירים גם את התנועה בין חלקי הטריטוריה הפלסטינית. בלי חופש תנועה, נמנעות זכויות רבות אחרות: לפרנסה, לבריאות, לחיי משפחה, להשכלה.

יש הרבה מה לעשות לשיפור מידי במצב, חלק לא קטן לא כרוך כלל בהשקעה כספית או בתוכניות גרנדיוזיות, שדורשות שנים: התרת שיווק מגוון גדול יותר של תוצרת חקלאית מעזה בישראל ובגדה המערבית, התרת שיווק מזון מעובד וסחורות אחרות לגדה ולישראל; ביטול המנגנון המסורבל שמתייג את רוב הפריטים הנחוצים לתשתיות ולתעשייה כדו-שימושיים, ובכך מגביל ומעכב מאוד את כניסתם; פתיחת המעבר ליציאת פועלים; הרחבה משמעותית בקריטריונים הצרים למי שרשאי לבקש מעבר; הסרת המגבלות הקשות על אזורים בים ויבשה הנחוצים לכלכלה.

בנוסף, לטובת תושבי עזה וישראל, יש להתחיל לאלתר ביישום התוכנית להקמת מעבר סחורות בצפון הרצועה, ולזרז השלמתם של פרויקטים תשתיתיים אחרים, הנמצאים בשלבים שונים של ביצוע, ומתעכבים משלל סיבות מיותרות. יש כמובן עוד, ולשם הגשמתם צריך שהרשויות והגופים התורמים להידרדרות ברצועה יתעשתו. ישראל חייבת להכיר בחלקה במצב החיים ברצועה ובאחריותה לשינוי.

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

3 תגובות על שינוי בעזה לא יבוא בלי הכרה של ישראל באחריותה למצב

  1. מאת .‏:

    קראתי כתבה עצובה על מצבן של נשות עזה בynet הבוקר.. ככה הגעתי עליכם. זה מה הגרמה לי לכתוב כעת. אני כותבת בעיקר בגלל ההטייה הנפוצה התקשורתית שעושה עוול לאותם הנשים שאותותו מתות ברחוב.

    הכתבה פורסת בפני הקורא את מצבן העגום והנוראי של נשות עזה ומציינת שהן משכילות ורוצות לעבוד.. ואז היא עושה את התרגיל האופייני ומאשימה ב 100% את ישראל במצבן העצוב. למה אני כותבת לך את זה? כי אתם עושים את אותו הדבר כמו הכתבה.

    יש משמעות לכך שנשות עזה חיות בדיקקטטורה? יש משמעות לכך שאין חופש ביטוי בעזה? יש משמעות לכך שהממשלה שלהם לא מתפקדת.. הורסת במקום לבנות והמיליונים מהעולם שהם מקבלים הולכים על מוות ולא על החיים? יש משמעות לכך שהחינוך שלהם מעודדת מוות ולא חיים? ברור שיש! אם זה היה מיושם בישראל, לא היה פה שפע.. ועד שהערכים שלהם לא ישתנו.. חייהן של נשות עזה ימשיכו להתדרדר.

    הדבר הכי מגעיל וגרוע.. זה שבכתבה זה שמתייחסים כאילו שהם לא אנשים חכמים ונבונים העושים בחירות ועם אחריות על חייהם.. מתייחסים לעזתים כאילו שהם פחות מילדים.. שהם לא יכולים לצאת לרחובות ולהפגין ולהחליף את הממשל.. רק ישראל אחראית עליהם. אנחנו המבוגרים שצריכים להאכיל ולפרנס אותם.. להם אין עצמאות כלל.. לדעתי המצב שלהם מפחיד, עצוב ורע.. אבל כל הזמן בונים תמונה מעוותת שכל זה בגלל ישראל? גועל נפש! זה לא עוזר השקרים הללו והשקרים הללו מחלישים את ישראל..

    יש פתרון, צריך לכתוב כתבות בכל השפות.. שמתייחסות עליהם כמו אנשים בוגרים שיכולים לקחת אחריות על חייהם ולא לחפש שאנחנו נפתור להם את הבעיות! הם רוצים מדינה? כן, מגיע להם מדינה. אז הם צריכים לעמוד על רגליהם ולהתחיל לבנות אותה כך שהיא מתפקדת.. לא משנה כמה היא קטנה.. היא צריכה לתפקד.. זה מה שישראל עשתה, חבולה מהשואה ושנואה וחסומה על ידי כל שכניה.. היא עמדה על רגליה וצריך להאמין שלהם יש את אותו שכל ורצון לעשות גם כן.

    אני מאמינה בלב שלם שאתם רוצים לעזור.. אבל לעשות outsourcing למקור הבעיה הפלסטיני רק מזיקה.. וכולם חוטאים באותו החטא.. כל העולם, כולל ה_ U. N שמים את כל האחריות בצלחת של ישראל וכל ההשלכות בצלחת של הפלסטינאים. העם הפלסטיני צריך לעשות את המיטב עם מה שיש בלי שום קשר לישראל.

    אני בספק שיהיה לכם אומץ להשמיע את קולי.. בוא נראה אם תפרסמו את זה, אבל אם אכפת לכם באמת מעזה, תהיו אמיצים ותפרסמו.. למרות שאני חורגת מהקו השמאלני האופייני, שמתייחסת לעזתים כמו ילדים שאין להם מוח, עמוד שדרה ואחריות על חייהם.

    הנה הקישור לכתבה: http://m.ynet.co.il/Articles/5147624

    • מאת זהר רגב‏:

      אני המומה מבורות שאת מפגינה כשאת חושבת שאין לישראל אחריות על המצב ברצועת עזה. אני אמנם מסכימה שאוכלוסיית עזה כוללת גם אנשים מבוגרים (אבל רובה הגדול הם צעירים וקטינים) שרוצים וצריכים לקחת אחריות על גורלם, אלא שהכיבוש הישראלי (שנמשך כבר 50 שנה) והסגר (שנמשך כבר יותר מעשור) בנוסף להתקפות צבאיות עליהם פשוט לא מאפשרים שינוי משמעותי בתנאי החיים שלהם. לישראל ככובש יש אחריות משפטית לפי החוק הבינלאומי ואחריות מוסרית כלפי תושבי רצועת עזה.

  2. מאת ריחלה‏:

    היי זהר והיי נקודותיים,
    זהר אני לא חושבת שנוקודותיים סובלת מבורות, או בורות קשה אלא מבחינה לוגית המהלך שהיא מציעה הוא אפשרי רק שהיא חושבת שהחברה העזתית או הערבית או הפלשתינאית פועלת כמו מערבית ופה הטעות.
    לדעתי זהר, גם דברייך לא עוזרים. מה זה עוזר שנקרא לזה כיבוש? הרי כל מדינה שקיימת היא בעצם מדינה כבושה, שטחים בהם האדם או החווה נמצאים הם שטחים שנכבשו, בין מהחיות שהיו שם, בין מהעמים האחרים שהיו שם ועוד. בעצם לקרוא לעם כלשהו כבוש או לשטח כבוש זה מצב קיים. גם "הפלשתינאים" שנמצאים פה לא בטוח נמצאים פה כל הדורות שלהם אחורה כמו תושבי יהודה בתנ"ך וכך נלך אחורה. השאלה היא כמה אחורה אפשר ללכת… הריי גם תושבי האזור אם באמת הם פה כל כך הרבה דורות, נכבשו על ידי ממלוכים, בריטים, עות'מנים, רומאים ועוד… ואולי גם נלחמו וכבשו בחזרה.
    כל הסיפור הזה הוא שאני מעדיפה להסתכל על מה שקורה כסכסוך. גם להם יש ריבונות במידה כזאת או אחרת, בכל זאת זה לא ג'נוסייד ארמני.
    הסכסוך הזה מאוד מורכב וחלק כמובן ממנו אנחנו גם אשמים אבל לא בהכל וגם בזה צריך להכיר.
    אני מכירה טוב פלשתינאים והתובנה הכי עמוקה שיש לי להגיד היא שלרוב האנשים בארץ יש ראייה אתנוצנטרית כפר גלובאלי כשבעצם לרוב הפלשתינאים אין.
    אני לא מציינת את זה כטוב ורע אלא שהם ברובה אוכלוסיה דתית, שמרנית. זה שגבריה לבושים דיי כמו גברי יהודי ישראל זה לא אומר שהם מתנהלים כך גם.
    דיי בלהסתכל על מראם החיצוני של הנשים ולהבין זאת.
    רוב האוכלוסיה הפלשתינאית או העזתית היא דתית ולהתנהל מולם צריך כמו שהחילונים מתנהלים מול הדתיים לאומיים או חרדים וכה..
    בהחלט לא פשוט.
    הערכים שהם מאמינים בהם, הדרך בה הם רואים את ההתנהלות שלהם קרובה או אף זהה חלקית לדתיים שלנו או החרדים.
    אישית, לי קשה עם הדתיים שלנו, מבחינתי הם על גבול החייזרים.
    אבל גם הפלשיתנאים בין אם הם נוצרים או מוסלמים (אמנם נוצרים קצת יותר פתוחים ונחשבים חילוניים יותר) הם בהתנהלות עדיין חמולתית, סגורה. הדת היא מרכז מאוש מאוד חשוב בעיניהם.
    גם רמלה עם כל המסיבות שבעולם היא כיפית רק בלילה וגם למסיבות לצאת בלבוש חושפני אפשר רק במונית ישירה הלוך חזור, אין להסתובב ברחובות איך שבא לך כאילו זה ת"א.

    שוב, זה לא עניין של שמאל וימין, זה עניין של הבדל תרבותי מאוד חשוב וניכר שאם שני הצדדים לא יכירו בו, הם גם לעולם לא יוכלו לדעת איך לתקשר.
    הבסיס לכל דיון הוא שיהיה בסיס אידיאולוגי זהה שניתן להסכים עליו. כמו אני יודעת שאת דתיה ואלו הערכים שאת מאמינה בהם ואני יודעת שאני חילונית ואילו הערכים החשובים לי.

    נקודותיים הגיבה כאילו היא מדברת לחברה חילונית מערבית מעבר לגדר שרק אם היו ככה וככה אז בהחלט היה טוב יותר. זה כמו לעשות שינויים בחברה החרדית שלנו.. לאט לאט והמון התנגדות.

    ולגבי סולידריות, לצערי בחברה הערבית יש יחסית מעט. בגלל שהקשרים שלהם מבוססי קהילה של קשרי דם ופחות אידיאולוגיה כמו בחברה המערבית, הם לא ששים לעזור כמו בחברה המערבית. תהליכי החברות בחברה המערבית, גם היהודית, מעבר לקהילת קשרי הדם יש עוד מלא קהילות שהרבה פעמים חזקות לא פחות אם לא יותר שמבוססות על תחביבי, עבודה, עניין ועוד. והרבה פעמים אנשים פועלים הרבה יותר למען המטרות שהם מאמינים בהם מאשר לעזור לסבתם החולה. שוב לא כולם. זה פשוט שונה בחברה שעברה מודרניזציה ומאמינה באינדיווידואליזם לבין חברה שמבוססת על חמולות.
    זה לא טוב ורע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *