שינוי בעזה לא יבוא בלי הכרה של ישראל באחריותה למצב

ארגזי סחורה חקלאית ברצועת עזה. צילום: גישה

ארגזי סחורה חקלאית ברצועת עזה. צילום: גישה

הכותרות בשבוע האחרון מצטטות בכירים במערכת הפוליטית ובמערכת הצבאית, המזהירים מפני קריסה קרבה של רצועת עזה. ההידרדרות בתנאי המחייה ברצועה אכן מואצת, וכל מי שעוקב אחר המצב יודע שהיא תוצאה של מדיניות מכוונת. ישראל מתחזקת כבר יותר מעשור סגר כושל, שבמסגרתו היא מנטרת – מאשרת ובעיקר פוסלת – תנועה של כל אדם ו/או ארגז המבקשים להיכנס או לצאת מהרצועה.

תוכניות הצלה וקריאות להתגייסות בינלאומית היו מתייתרות לו היתה ישראל מוותרת על הפגיעה באוכלוסיית הרצועה כמעשה פוליטי. לו הכירה ישראל באחריותה המשתמעת מהשליטה המתמשכת ורבת השנים בחיי היומיום ברצועה, אולי היתה גם מפסיקה את הפגיעה בסיכויי הפיתוח הכלכלי, במצב התשתיות, באיכות החיים ובתוחלתם.

זכויות אדם אינן מותנות בהתנהלות פוליטית. הן אוניברסליות. בדיקות ביטחוניות פרטניות אמורות להיות התנאי היחיד לתנועת אנשים וסחורות דרך המעברים, שמסדירים גם את התנועה בין חלקי הטריטוריה הפלסטינית. בלי חופש תנועה, נמנעות זכויות רבות אחרות: לפרנסה, לבריאות, לחיי משפחה, להשכלה.

יש הרבה מה לעשות לשיפור מידי במצב, חלק לא קטן לא כרוך כלל בהשקעה כספית או בתוכניות גרנדיוזיות, שדורשות שנים: התרת שיווק מגוון גדול יותר של תוצרת חקלאית מעזה בישראל ובגדה המערבית, התרת שיווק מזון מעובד וסחורות אחרות לגדה ולישראל; ביטול המנגנון המסורבל שמתייג את רוב הפריטים הנחוצים לתשתיות ולתעשייה כדו-שימושיים, ובכך מגביל ומעכב מאוד את כניסתם; פתיחת המעבר ליציאת פועלים; הרחבה משמעותית בקריטריונים הצרים למי שרשאי לבקש מעבר; הסרת המגבלות הקשות על אזורים בים ויבשה הנחוצים לכלכלה.

בנוסף, לטובת תושבי עזה וישראל, יש להתחיל לאלתר ביישום התוכנית להקמת מעבר סחורות בצפון הרצועה, ולזרז השלמתם של פרויקטים תשתיתיים אחרים, הנמצאים בשלבים שונים של ביצוע, ומתעכבים משלל סיבות מיותרות. יש כמובן עוד, ולשם הגשמתם צריך שהרשויות והגופים התורמים להידרדרות ברצועה יתעשתו. ישראל חייבת להכיר בחלקה במצב החיים ברצועה ובאחריותה לשינוי.

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *