ההיסטוריה לא תסלח

חושך ברצועת עזה. צילום: גישה

את מוחמד בן השלוש, שסובל מתחלואים קשים במערכת העיכול ובמערכת הנשימה, פגשתי לראשונה בבית החולים רנטיסי לילדים בעיר עזה. ביקרתי שם באפריל 2017, במסגרת תחקיר על השפעת ההחרפה במשבר החשמל, בעקבות צמצום אספקת החשמל מישראל לרצועה, כתגובה לדרישה של הרשות הפלסטינית.

מוחמד הוא ילד חייכן, שמדי חודש נדרש להתאשפז בבית החולים לתקופה של עשרה ימים. בגלל מחלת ריאות הוא נזקק לאינהלציות לעיתים תכופות. אמא שלו מספרת שלפני שבועיים, בשעת לילה, מוחמד עבר התקף, נכנס למצוקת נשימה ונדרש למשאף שלו, שמופעל על ידי חשמל. אלא שהיה זה בזמן של נתק בחשמל. הוריו נשאו אותו, את המכשיר ואת התרופות, והחלו רצים ברחובות הצרים של שכונת יאפא בחיפוש אחר חלון מואר, שמעיד על הימצאות מקור חשמל, עד שהגיעו לבית מרקחת, שניזון מגנרטור פרטי, שם הפעילו את המשאף עד שההתקף חלף.

אביו של מוחמד התפרנס מנגרות עד שהנגרייה שלו נהרסה בהפצצות "עופרת יצוקה", ב-2009. מאז הוא עובד עם אחיו בהפעלת עגלת ירקות ברחובות עזה. מדי יום, בשעות הבוקר המוקדמות, הוא יוצא לרכוש כמויות צנועות של ירקות ואיתם הוא סובב בתקווה להרוויח קצת כסף: בין 20 ל-25 שקל ביום. לפני שישה חודשים היה מרוויח, רק במהלך הבוקר, כחמישים שקל. המצב היום בלתי נסבל, הוא אומר. לאנשים אין די כסף כדי לקנות אפילו את הצרכים הבסיסיים למחייה. בכל חודש נחוץ לו סכום של 800 שקל לקניית תרופות, חלב מיוחד וחיתולים למוחמד, וכיום הוא לא מצליח להגיע לסכום הזה. הוא שוקע בחובות לבתי מרקחת ולחנויות מכולת.

מצבו הכלכלי לא מאפשר לו להתקין מערכת סולארית ביתית, שיכולה היתה להפיק די חשמל להפעלת מכשיר האינהלציה שמציל את חיי בנו. הוא גם לא יודע אם יהיה בכיסו די כסף כדי לממן מונית אם יידרשו חלילה למהר עם מוחמד הקטן לבית החולים.

כל הצדדים המעורבים מודעים לאסון הכלכלי והאנושי שמתרחש ברצועה. כולם יודעים שהוא מלאכותי. כל עוד ישראל מכרה לעזה רק 60 אחוז מהיקף החשמל שמכרה כל השנים, דובר על משבר, אך כעת, משזורמים שוב 120 מגה ואט והאספקה חוזרת לכמעט שמונה שעות חשמל רצופות, שאחריהן עד 12 שעות נתק, זוהי נורמה בלתי נורמלית, לא מתקבלת על הדעת, מסוכנת. והדברים לא מתייחסים רק למשפחה היפה של הילד החולה, אלא לכלל המשפחות, ולכלכלה ולמערכת הבריאות, ובעיקר לתשתיות השבריריות של הרצועה – בהן אספקת המים, טיהור השפכים, ניקוז הגשמים – שחייבות תמיכה ושדרוג מידיים.

המדיה החברתיות מלאות תיאורים על הידרדרות המצב ההומניטרי ברצועה וקריאות לשינוי. גם התקשורת מלאה תיאורים קשים. הדיווח של עמוס הראל ב"הארץ" על גורמים בצבא בישראל שכאילו מחכים לאסון בלתי נמנע כדי לפעול, גרם לתגובות מבוהלות. כאילו עזה היא תופעה מסוכנת ולא בעיקר ביתם של תושביה. הנהגת ישראל, הרשות הפלסטינית, ממשלת חמאס, כמו מצרים והקהילה הבינלאומית, יודעות כל מה שנחוץ לדעת, כולל פתרונות אפשריים וצרכים בהולים. הן צריכות לדעת גם שאם לא יתעשתו במהירות, ההיסטוריה לא תסלח להן על חטאים כלפי שני מיליון בני אדם.

הכותב, מוחמד עזאיזה, הוא תושב רצועת עזה ותחקירן השטח של "גישה"

*הדברים פורסמו לראשונה בעיתון "הארץ" בתאריך 29.01.2018

פורסם בקטגוריה תשתיות בעזה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *