קו התפר

תעשיית הטקסטיל בעזה רוצה לפרוץ אך נתקלת בקשיי הסגר

מפעל טקסטיל בעזה. צילום: מוחמד עזאיזה, גישה.

נאהד אל-ספדי הוא בעלים של מפעל טקסטיל ותיק ברצועת עזה. ערב הטלת הסגר, בשנת 2007, העסיק 120 עובדים ושיווק בעיקר לישראל. הסגר עצר בבת אחת את הפעילות. במהלך השנים המפעל הידרדר, וב-2014 ירד מספר העובדים ל-15 בלבד, שמועסקים במשרות חלקיות, עד שלושה ימים בשבוע, בעיקר כדי לשמור על המכונות ולמנוע את השבתתן. למרות שבתחילת 2015, אל-ספדי הרגיש ניצנים של התאוששות בענף, שנתיים וחצי אחר כך הוא עדיין מחכה לשינוי מדיניות ישראלי, כדי שהמפעל יוכל לחזור למה שהיה, להרוויח ולספק עבודה.

תעשיית הטקסטיל תמיד היתה אחד הענפים החשובים לכלכלת רצועת עזה. בשנת 2000 הענף העסיק 37 אלף עובדים בכ-900 מפעלים וחברות. הסגר הישראלי מוטט את הענף כמעט לחלוטין: היקף היצור ירד בכ-85 אחוז, וב-2014 מספר העובדים עמד על כ-2,500 בלבד.

אחרי הלחימה וההרס הנורא של קיץ 2014 ("מבצע צוק איתן"), נולדה תקווה לשינוי מגמה. באוקטובר 2014 ישראל התירה שוב שיווק מוצרי טקסטיל לגדה המערבית, ובמרץ 2015 הותר גם שיווק לישראל. הענף התחיל להראות סימני התאוששות ומספר העובדים בו עומד על 5,000, ב-164 מתפרות, מפעלים וחברות שיווק טקסטיל הרשומות כיום בעזה.

אל-ספדי מספר שאחרי שהותר שוב שיווק לישראל, הוא קיבל היתר סוחר לשלושה חודשים, שאיפשר לו לצאת דרך מעבר ארז. הוא מיהר לנצל זאת בתקווה לחדש את עסקיו ודפק על דלתות חברות בישראל שאיתן עבד בעבר וביקר אצל לקוחות פוטנציאליים. הוא הציג את המוצרים והשירותים שלו, התאמץ לשקם את קשריו העסקיים בישראל ובגדה. "בדיוק כשהתחלתי להרגיש את תוצאות המאמצים שלי ולמצב את החברה בשוק, וללא כל התראה מוקדמת, לא חידשו את ההיתר שלי בטענה של מניעה ביטחונית. מאז דצמבר 2016 אין ברשותי היתר ובכל פעם שאני מגיש בקשה להיתר, אני נתקל בסירוב בטענה של מניעה ביטחונית, ללא כל פירוט או הסבר נוסף. חוסר האפשרות לצאת לפגישות עם סוחרים בגדה ובישראל מקשה עלי לסגור עסקאות, ומגביר את החששות אצל הלקוחות לגבי יכולתי לעמוד בהתחייבויות ולספק את הסחורה בזמן. אני נאלץ לקבל כל הצעת עבודה גם אם המחיר נמוך מאוד".

סיפורים כמו של אל-ספדי חוזרים אצל סוחרים רבים כתיאור של המכשול העיקרי העומד בפני שיקום הענף. לפי נתונים שגבתה תחקירנית גישה מאיחוד תעשיות הטקסטיל ברצועה, מספר הסוחרים בענף שקיבלו היתר יציאה עמד בשנת 2015 על 106 סוחרים. ב-2016 המספר ירד ל-87, והשנה רק 20 סוחרים קיבלו היתרים. המספרים האלה כוללים את כל הסוחרים שקיבלו היתר יציאה לתקופה כלשהי במהלך השנה. היתרים אלה לא בהכרח תקפים לאורך השנה כולה ונמצאים תמיד בסכנה של אי-חידוש. מנתוני האיחוד ניתן לראות כי שינוי המדיניות בסוף 2014 הביא לתחילת התאוששות: מספר החברות המשווקות לגדה ולישראל עלה מ-11 חברות ב-2015 ל-30 חברות ב-2016, ול-44 ב-2017. לכל המומחים ברור שהמספר יכול היה להיות גבוה בהרבה אלמלא המגבלות על תנועת הסוחרים.

משלוח הטקסטיל הישיר הראשון מעזה לישראל יצא ב-28 באוגוסט 2017. עד אז השיווק לישראל נעשה באופן עקיף דרך הגדה המערבית, בשל בעיות בהנפקת חשבוניות מס. בחודשים האחרונים תעשייני הטקסטיל בעזה הגיעו להסדר עם רשויות המס ברמאללה שאיפשר את השיווק הישיר. השיווק העקיף העלה את עלויות השינוע, הגבוהות ממילא. הסוחרים היו נחושים לשווק לישראל למרות הרווחים הזעומים יחסית. כעת הם מעוניינים להרחיב את השיווק הזה ומוצאים עניין רב אצל קניינים בישראל.

נביל בוואב הוא הבעלים של חברת יוניפל לטקסטיל בעזה. עד 2007 החברה העסיקה כ-400 עובדים ושיווקה את עיקר התוצרת שלה לישראל. מאז הטלת הסגר, פעילות המפעל הצטמצמה מאוד ובוואב פתח מפעל במצרים. עם ההודעה על חידוש השיווק, הוא הרחיב שוב את פעילותו ברצועה וכיום המפעל שלו מעסיק 200 עובדים. הוא משווק לחנויות ולרשתות אופנה בישראל (בהן "דיסקרט" ו"יונידרס"). אחת האתגרים הגדולים כיום, אומר בוואב, היא משבר החשמל. מדי יום הוא נאלץ לשלם 700 שקלים לפחות עבור סולר לגנרטור כדי לחפות על המחסור בשעות אספקת החשמל ברשת. בעיה נוספת היא התנאים במעבר הסחורות בכרם שלום, שעדיין אינו מקורה ואין בו מחסה. בימים גשומים, עיטוף נגד מים עוד מוסיף לעלויות.

מדו"חות איגוד תעשייני הטקסטיל בעזה עולה שהמכירות בענף עלו מ-1.48 מיליון דולר בשנת 2015 ל-2.88 מיליון ב-2016. בשמונת החודשים הראשונים של 2017 עמדו המכירות כבר על 5.36 מיליון דולרים. במונחי כמויות, מספר המשטחים של סחורות שיצאו מעזה עלה מ-250 משטחים ב-2015, ל-487 ב-2016. השנה, עד אוגוסט, שווקו מעזה 393 משטחי סחורות טקסטיל לגדה ולישראל.

שיפור, אם כן, קרה, בזכות מאמץ גדול ויזמות של יצרני הטקסטיל עצמם, אבל היקף השיווק עדיין נמוך בהרבה מהפוטנציאל של הענף. במחקר שערכנו ערב פתיחת השיווק לגדה ולישראל, בשלהי 2014, סוחרי הטקסטיל הוותיקים העריכו שבמקרה של הסרת המגבלות, יהיה באפשרותם להוציא לשוק 30 משאיות טקסטיל בחודש. בפועל, מתחילת השנה, הממוצע החודשי של משאיות הנושאות מוצרי טקסטיל מעזה לגדה ולישראל עומד על שלוש-ארבע משאיות בלבד. אל-ספדי מציין כי "החברות בישראל ובגדה מרוצות מהסחורות שלנו, סומכים עלינו ואוהבים לעבוד איתנו. אנחנו רק צריכים להיות מסוגלים להגיע לפגוש אותם."

פורסם בקטגוריה זכויות אדם, יצוא מעזה, מדיניות הבידול, פיתוח כלכלי, שיווק סחורות מעזה, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *