משבר החשמל בעזה – שאלות נפוצות

רחוב חשוך בעזה. צילום: גישה

* הטקסט להלן  מעודכן ליום פרסומו. אנו ממשיכות לעדכן את המידע לפי ההתרחשויות ומסמך שאלות ותשובות מעודכן זמין כאן.

מהיכן מגיעה אספקת החשמל של עזה?

החשמל המסופק לרצועת עזה מגיע משלושה מקורות: מישראל, שמוכרת חשמל לרצועה ומנכה את התשלום עבורו מכספי המיסים שהיא גובה בשם הרשות הפלסטינית, מתחנת הכוח היחידה של הרצועה, הממוקמת בסמוך לעיר עזה, וממצרים.

כמה חשמל מקבלת הרצועה כיום?

בימים כתיקונם, ישראל מוכרת לרצועת עזה 120 מגה-ואט, תחנת הכוח מייצרת כ-60 מגה-ואט (בתנאי שנכנס די דלק להפעלתה דרך מעבר כרם שלום מישראל) ומצרים מספקת עוד 28 מגה-ואט. כלומר, כמות החשמל היומית המסופקת לרצועה מגיעה בסך הכל ל-208 מגה-ואט. בימים אלה תחנת הכוח פועלת בעזרת דלק שנרכש במצרים, ומייצרת 50-55 מגה-ואט, ישראל הפחיתה את כמות החשמל שהיא מוכרת לרצועה ל-72 מגה-ואט, ומצרים מוכרת עד 28 מגה-ואט (בתקופה האחרונה תכפו הפרעות בקווי האספקה בשל מה שמתואר כתקלות טכניות) – סך הכל בין 150 ל-155 מגה-ואט, מה שמעמיד לרשות תושבי הרצועה בין ארבע לשש שעות חשמל, שאחריהן 12 שעות נתק.

לכמה חשמל באמת זקוקה הרצועה?

על פי ההערכות, הביקוש לחשמל ברצועה נע בין 400 ל-500 מגה-ואט, תלוי בעונה וברמת הפעילות של התעשיות. 208 מגה-ואט היומיים שלפני המשבר הנוכחי אפשרו אספקת חשמל במחזורים של כשמונה שעות, שלאחריהן שמונה שעות נתק, כלומר כ-12 שעות לא רצופות של חשמל ביממה. כלומר, גם בתנאי "שגרה" כמות החשמל המסופקת לרצועה עונה על כמחצית מהצורך. בלי אספקת חשמל סדירה לא ניתן לספק שירותי בריאות, חינוך ורווחה מספקים, אי אפשר לטפל בשפכים, להתפיל מים ראויים לשתייה ולנהל משק בית כראוי. ללא אספקת חשמל סדירה אין תעשיות, עסקים וכלכלה מתפקדת.

למה הרצועה לא יכולה לייצר חשמל בעצמה?

בין 1967 ל-2002, הרצועה הייתה תלויה בחשמל שסופק מישראל וממצרים. ב-2002 החלה תחנת הכוח של עזה לפעול, אך זו עדיין תחנת הכוח היחידה באזור שבו האוכלוסייה מונה כעת כשני מיליון איש ואשה. בעת הקמתה, יכולת הייצור של התחנה עמדה על 140 מגה-ואט והיא נועדה לספק חשמל לעיר עזה ולסביבותיה. לתחנה מעולם לא הייתה יכולת לספק חשמל לאוכלוסיית הרצועה כולה. בשנת 2006 הגיע היקף הייצור בתחנה ל-90 מגה-ואט וזו גם השנה שבה ישראל הפציצה את התחנה והרסה את מאגר הדלק שלה ושישה שנאים. כיום, גם לאחר התיקונים, מסוגלת התחנה לייצר כ-110 מגה-ואט לכל היותר. בפועל, מחסור בדלק, כתוצאה מבעיות מימון ו/או חילוקי דעות פוליטיים, הגביל את הייצור לכ-60 מגה-ואט בלבד. על מנת להפעיל את תחנת הכוח דרוש דלק (350 עד 360 אלף ליטר דיזל ליום כדי לפעול במלוא היכולת), וזה נרכש מישראל.

תחנת הכוח הופצצה שוב במהלך מבצע "צוק איתן", ב-2014, והתיקונים התעכבו במשך שנים בשל ההגבלות שמטילה ישראל על הכנסת הציוד וחלקי החילוף שהיו דרושים לשם כך. חוסר יכולתה של הרצועה לייצר חשמל בכמות מספקת הוא תולדה ישירה של השליטה הישראלית הממושכת ושל ההגבלות שישראל מטילה על הכנסה של חומרים וציוד ועל פעילות כלכלית.

מה הרקע להחלטה שקיבלו הרשות הפלסטינית וישראל לצמצם את אספקת החשמל?

מאז אמצע אפריל 2017, תחנת הכוח של הרצועה מושבתת מכל פעילות. מאז אזלו כספי התרומות מקטאר ומטורקיה, שיועדו לרכישת דלק עבור התחנה, חילוקי דעות בין הרשות הפלסטינית לממשלה בפועל בעזה, בהנהגת חמאס, בשאלת המיסוי על דלק עצרו את אספקת הדלק והשביתו את התחנה. עם השבתתה, מקורות החשמל היחידים שנותרו הם ישראל ומצרים, ואספקת החשמל הנמוכה גם כך צומצמה למחזורים של ארבע שעות על כל 12 שעות נתק. מאז, הרשות הפלסטינית הודיעה כי לא תישא עוד בעלויות החשמל הנרכש מישראל וביקשה מישראל לצמצם את כמות החשמל המסופקת לרצועה בכ-40 אחוז. בהינתן ש-80 עד 100 אחוז מהחשמל העומד לרשות תושבי עזה כיום נרכש מישראל ומסופק על ידה (השיעור המדויק תלוי בכמויות המשתנות המסופקות ממצרים), צמצום נוסף עלול להיות הרה אסון עבור הרצועה.

על פי דיווחים בעיתונות, הקבינט המדיני-ביטחוני החליט לצמצם את אספקת החשמל לעזה לבקשת הרשות הפלסטינית. עדיין לא ידוע מתי וכיצד תיושם ההחלטה.

האם לא הרשות הפלסטינית היא שהחליטה על צמצום אספקת החשמל? מה הקשר של ישראל לעניין?

גם אם הרשות הפלסטינית מבקשת לצמצם את אספקת החשמל, היד על השאלטר היא ידה של ישראל ואם תיענה לבקשה היא תהיה שותפה ואחראית לאסון הוודאי שיתרחש ברצועה כתוצאה מפגיעה נוספת באספקה. ישראל התחייבה בפני בג"ץ לשמור על רמת אספקת חשמל לרצועה שתבטיח שלא ייגרם אסון הומניטרי.

אילו השלכות יהיו להפחתת אספקת החשמל לרצועה?

צמצום האספקה יסכן את תושבי הרצועה וכפועל יוצא מכך, גם את תושבי ישראל. צעד כזה יוביל לאסון הומניטרי ויגביר את הסכנה להידרדרות במצב הביטחוני ולסבב נוסף של אלימות.

כבר עכשיו, עוד בטרם צומצמה האספקה, 100 מיליון ליטרים של ביוב לא מטופל ברובו זורמים לים מדי יום, התושבים מקבלים עד ארבע שעות חשמל רצופות, שלאחריהן 12 שעות נתק לפחות, תחנות התפלה מושבתות, שפכים לא נשאבים, גנרטורים מופעלים עד קצה היכולת, מחלקות בבתי חולים מושבתות כאשר האספקה מתנתקת ומי שתלויים במכשור מציל חיים נמצאים בסכנה. לצמצום אספקת החשמל יהיו תוצאות הרסניות שיחריפו במידה ניכרת מצב מסוכן ובלתי יציב בלאו הכי.

האם ישראל חייבת לספק חשמל לרצועת עזה?

ישראל הכירה בחובתה ההומניטרית המינימלית לספק לתושבי עזה חשמל ודלק ולהימנע מפעולות שעלולות לגרום למשבר הומניטרי ברצועה. כך נקבע במסגרת עתירה שהגיש ארגון גישה בשיתוף עם ארגוני זכויות אדם נוספים כנגד הצעה לצמצם את אספקת הדלק והחשמל לרצועה (בג"ץ 9132/07 אלבסיוני נ' ראש הממשלה). בפסק הדין שניתן באותה עתירה קבע בג"ץ כי ישראל נושאת בחובות כלפי הרצועה כתוצאה מ"המצב שנוצר בין מדינת ישראל לבין שטח רצועת עזה לאחר שנות השלטון הצבאי הישראלי באזור, אשר בעקבותיו נוצרה לעת הזו תלות כמעט מוחלטת של רצועת עזה באספקת החשמל מישראל".

עמדת גישה היא כי ישראל אינה רק בבחינת ספק שירות שנענה, באורח נייטרלי, לבקשה מצד הלקוח. מתוקף השליטה הרבה שלה בחיים בעזה היא אחראית לתקינות החיים של תושביה ועליה גם למצוא פתרונות כיצד להמשיך ולספק את מלוא החשמל וגם לדאוג לקדם את הגדלת כמות החשמל על מנת לאפשר לתושבים תנאי חיים סבירים.

אילו חובות חלות על גורמים אחרים – הרשות הפלסטינית, חמאס, מצרים, הקהילה הבינלאומית?

על כל הגורמים המעורבים להימנע מנקיטת צעדים שעלולים לפגוע בתושבי עזה במישרין או בעקיפין ואסור להם להשתמש בתושבי הרצועה כקלפי מיקוח במאבקי הכוח שהם מנהלים. על הרשות הפלסטינית ועל חמאס לפעול יחד כדי לספק את צרכי התושבים שתחת אחריותם ולהגן על זכויותיהם, ובתוך כך גם ליישב את חילוקי הדעות ביניהם בנוגע למיסוי על דלקים. על מצרים לדאוג לאספקה סדירה דרך קווי המתח ממנה אל הרצועה. על הקהילה הבינלאומית כולה לפעול על מנת לשקם, לתחזק ולפתח את התשתיות האזרחיות ברצועת עזה כך שיענו על הצרכים של תושבי הרצועה ולהשפיע על הגורמים השולטים בתושבי עזה באופן ישיר להימנע מנקיטת צעדים שיפגעו בהם במישרין או בעקיפין.

מה צריכים ישראל וגורמים אחרים לעשות?

האפשרות של צמצום אספקת החשמל לרצועה צריכה לרדת מהפרק לחלוטין, כיוון שאספקה זו היא חובתה החוקית והמוסרית של ישראל כלפי תושבי עזה. כפי שבכירים בממסד הביטחוני והמדיני בישראל אומרים, במיוחד מאז 2014, שיפור תנאי המחייה ברצועה וסיוע לפיתוח כלכלתה הם אינטרס ישראלי. בפועל, המדיניות שבה נוקטת ישראל סותרת את האינטרס המוצהר שלה ומסכנת את האזור כולו בסבב אלימות מיותר נוסף. במקום להשתמש בתושבי עזה כקלפי מיקוח במאבקי כוחות, כל הצדדים – ישראל, הרשות הפלסטינית, חמאס, מצרים והקהילה הבינלאומית – חייבים לפעול באופן מידי להתאמת התשתיות ברצועת עזה לצרכים של תושביה.

למה שישראל תספק חשמל לרצועה כשחמאס הוא האויב והוא משתמש בחשמל לפעילות צבאית?

ראו שאלה קודמת לגבי חובותיה של ישראל כלפי אוכלוסיית עזה. יש לזכור שבעזה חיים שני מיליון פלסטינים, לא רק לוחמים חמושים. לישראל אסור לנקוט בפעולות שמטרתן פגיעה באוכלוסייה האזרחית, וכאשר היא נוקטת בפעולות שנועדו לשמור על ביטחונה, עליה להפריד בין אזרחים לחמושים, ולהקפיד על מידתיות. הפסקת אספקת חשמל בנימוק שנעשה בו גם שימוש לפעולות צבאיות אינה עומדת באף אחד מהתנאים הללו. היא מרחיקת לכת מדי (במובן שאינה מכוונת כלפי איום ספציפי) והשפעתה על האוכלוסייה האזרחית קשה ביותר.

כמה חשמל מוזרם "מתחת לאדמה" למנהרות של חמאס?

אנחנו לא יודעים. אנחנו כן יודעים שהסיבה לכך שההיצע נופל בהרבה מהביקוש אינה נעוצה בכמויות החשמל, המזעריות ככל הנראה, שמוסטות לצורך פעילות צבאית, אלא בכך ששני מיליון אנשים זקוקים לחשמל עבור בתי חולים, בתי ספר, תעשייה, עסקים, חקלאות, תשתיות אזרחיות ושימוש ביתי. ישראל יודעת זאת גם היא.

יחד עם זאת, ברור שחמאס, מתוקף היותו הממשלה בפועל בעזה, והרשות הפלסטינית, חייבים לקחת אחריות על פעולותיהם כלפי האוכלוסייה האזרחית ולעשות כל שלאל ידם כדי להגדיל את האספקה.

מה אפשר לעשות?

לחתום על העצומה

לשתף את המידע והפרשנות של גישה דרך פייסבוק וטוויטר.

פורסם בקטגוריה זכויות אדם, כללי, מדד השליטה, מעבר סולר תעשייתי לרצועת עזה, פיתוח כלכלי, תשתיות בעזה, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *