הנוהל המיוחד שלא מיועד לאף אחד

נוהל השתקעות קורע משפחות ונועד למנוע לחלוטין מתושבי עזה להתשקע בגדה

סמאח זחאלקה בביתה בג'נין. הוריה, יוסרא ועבד אבו סידו, מתגוררים בעזה ומנועים מלבקרה. צילום: אלכס ליבק. מתוך התערוכה "קרובים | רחוקים" שיזם ארגון גישה.

בין הנהלים הרבים, הסבוכים והמעורפלים שמסדירים (ומאפשרים) את השליטה הישראלית במיליוני פלסטינים, קיים, מאז 2009, "נוהל השתקעות תושב עזה באיו"ש", מעין סדק בסגר ההדוק על הרצועה, שלכאורה מאפשר לתושב עזה לשנות את מענו במרשם האוכלוסין לתושב הגדה המערבית.

בסוף מרץ התקבלה במשרדי גישה תשובה לקונית לבקשת חופש מידע שהגשנו בינואר, יחד עם המוקד להגנת הפרט. מהתשובה עולה (שוב) שאפילו הסדק הזעיר הזה הוא למעשה פיקציה, והנוהל נועד לצנן או לדחות בקשות ולא לקבלן. מאז פברואר 2016, רק בקשה אחת טופלה לפי הנוהל. וגם הבקשה הבודדת הזאת, שהוגשה בשם שני קטינים תושבי עזה, טופלה רק לאחר שעתרו לבג"צ, (בג"צ 3522/15 חסונה ואח' נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית).

למעשה, בשמונה השנים מאז פורסם הנוהל טופלו לפיו חמש בקשות בלבד, כולן רק בעקבות עתירות לבג"צ.

באילו נסיבות חריגות מתאפשרת השתקעות של פלסטינים מרצועת עזה בגדה המערבית? היעדר מניעה ביטחונית הוא רק תנאי ראשון. התנאים האחרים מורכבים ונפתלים: תושב עזה הסובל ממצב רפואי כרוני שמחייב סיעוד של קרוב משפחה שהוא תושב הגדה; קטין צעיר מ-16, שאחד מהוריו תושב עזה שנפטר וההורה האחר בגדה; קשיש סיעודי בן למעלה מ-65, שמצבו מחייב טיפול על ידי קרוב משפחה תושב הגדה. בכל המקרים הדרישה היא שלא יימצא קרוב משפחה אחר ברצועה שיוכל לסייע לנזקק. נוהל ההשתקעות כולל גם "סעיף סל" לבחינת בקשות שאינן תואמות אף אחת מהחלופות שצוינו, אך מתקיימות בהן נסיבות הומניטריות חריגות שבגללן המבקש אינו יכול להתגורר ברצועה. הנוהל מבהיר כי נישואים והורות משותפת של תושב/ת עזה עם תושב/ת הגדה אינם מהווים נסיבות הומניטריות שמצדיקות השתקעות בגדה. התושבים העונים על הקריטריונים המצומצמים נדרשים להליך בירוקרטי נוסף, שיש לחדשו מדי שנה במשך מספר שנים, שבמהלכן רשאי מתפ"ש לבטל את ההיתר בכל עת, ורק בסופו תאושר ההשתקעות וישונה מענו הרשום של התושב.

מה ההיגיון הביטחוני והיכן החמלה האנושית באיסור על קטין שאחד מהוריו נפטר בעזה לצאת לחיות עם ההורה הנותר בגדה המערבית, גם אם יש לו קרוב משפחה אחר ברצועה? ההצדקה אינה ביטחונית אלא פוליטית-מדינית; מה שבכירי הצבא בישראל כינו "מדיניות הבידול", התנהלות שמבקשת לנתק את עזה מהגדה המערבית, להפריד בין חלקי הטריטוריה הפלסטינית. אם כבר, ישראל מעדיפה שהפלסטינים יהיו בעזה וכמה שפחות מהם בגדה המערבית. תושב פלסטיני שחי שנים בגדה, ויתכן שאף נולד בה, אם מענו במרשם האוכלוסין בעזה, ייחשב רשמית שוהה בלתי חוקי בגדה.

ישראל מוסיפה לשלוט בהיבטים של מרשם האוכלוסין הפלסטיני, המשותף לרצועת עזה ולגדה המערבית. בשני האזורים, כל שינוי במרשם – לידה, נישואין, גירושין, או פטירה – דורש עדכון של ישראל. לשינוי כתובת ורישום ילדים שנולדו בחו"ל נדרש אישור ישראלי אשר רק לאחר קבלתו תנפיק הרשות הפלסטינית תעודה או ספח בני תוקף. באמצעות השליטה במרשם האוכלוסין ישראל שולטת גם בתנועת פלסטינים, שכן פלסטיני המבקש לנוע דרך מעבר ארז, או כל נקודת בידוק או מסוף ישראלי, נדרש להראות תעודה שאושרה בידי מדינת ישראל.

הנתונים שקיבלנו ממתפ"ש מבהירים שוב: הקריטריונים שנקבעו בנוהל השתקעות הם למעשה עוד מחסום שמונע מתושבי רצועת עזה את זכותם לחופש תנועה ולחיים תקינים, ומטרתו דמוגרפית.

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה זכויות אדם, חברה אזרחית, מדיניות הבידול,‏ עם התגים , , , , , .‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים