אין פתרונות במשבר החשמל והסכנה אורבת

חקלאים בעזה מחסור במים אין חשמל להפעיל משאבות כל החצילים מתים היבולים קמלים

ראאד צרצור בחלקה שלו. ישן בשדה כדי להספיק להפעיל משאבות כשזרם החשמל מתחדש. צילום: גישה

משבר החשמל בעזה מחריף עוד ומקרב את התושבים לסכנה ממשית. הרשות הפלסטינית הודיעה לישראל ביום חמישי האחרון כי לא תשלם עוד על החשמל שמוזרם לרצועת עזה. עלות החשמל, 120 מגה-ואט שמועברים לעזה מחברת החשמל הישראלית בעשרה קווי מתח גבוה, מקוזזת באופן שוטף מכספי המיסים שישראל גובה עבור הרשות.

תחנת הכוח היחידה ברצועה מושבתת כבר למעלה משבועיים בגלל סכסוך בין חמאס לרשות הפלסטינית על גובה מסי הדלק הנחוץ להפעלתה. בהיעדר התחנה, החשמל מישראל מהווה כ-80 אחוז מכלל האספקה שעומדת לרשות הרצועה. אם חלילה תחליט ישראל לנתק את הזרם, שני מיליון תושבי הרצועה יישארו רק עם החשמל שנרכש ממצרים, 28 מגה-ואט, כ-13 אחוז מהאספקה הרגילה לרצועה. האספקה הרגילה, נזכיר, מהווה רק כמחצית מהדרוש לתושבים; כשכל מקורות האנרגיה במיטבם, תושבי הרצועה מקבלים לכל היותר שמונה שעות רצופות של חשמל על כל שמונה שעות נתק.

המשבר ההומניטרי מעבר לפינה; הוא עלול לפרוץ מפני שכבר כעת יש שיבושים בהפעלת תחנות שאיבת מים חיים ובפינוי ביוב ובמכשור בבתי חולים ובמתקני טיהור שפכים. שירותים ציבוריים חיוניים לא פועלים, הים מזדהם, קיים עומס יתר על גנרטורים.

מה המשמעויות לחיים בעזה? ראאד צרצור, חקלאי בן 35 מדיר-אל-בלח', מספר לתחקירן "גישה" שהחשמל מגיע לאזורו לעיתים לחצי שעה בלבד ומתנתק, ובכל מקרה ללא יותר מארבע שעות רצופות. לכן לאחרונה הוא ישן בשדה, בביתן של הגנרטור, לצד באר המים, כדי להספיק לשאוב כמה שיותר ולהשקות את חמישה הדונמים של חצילים ואת חממות הפלפלים שלו. הזרם לא מגיע בשעות סדירות, כך שעליו להיות דרוך כל הזמן. הירקות, בינתיים, לא מקבלים די מים ואיכותם נפגעת. ואנחנו רק על סף הקיץ, לפני החום הגדול.

אם תחול עוד החמרה בתנאים, צרצור, ורבים כמוהו, ייאלצו לוותר על היבולים בשדות ויאבדו את פרנסתם. מפעלים, משרדים, בתי מלאכה ייפגעו. הכלכלה של עזה עלולה לעצור בחריקה. הירידה הבלתי נמנעת באיכות המים לבתים ובזמינותם, הפיגור בפינוי ביוב וזיהום הים, עלולים לגרום למחלות. אלה, כמו הזיהום, לא נעצרות בגבולות מעשי ידי אדם.

התנהגות הגורמים האחראים למצב הנוכחי מחפירה. הרשות הפלסטינית ברמאללה והממשלה בפועל בעזה, שבשליטת חמאס, מנהלות מאבק על גבם של תושבי הרצועה. הקהילה הבינלאומית לא ממהרת להתערב; מצרים פסיבית אף יותר. וישראל, ששולטת חמישים שנים ברציפות ברצועה כך שדבר מהותי לא יכול להשתנות בה בלא אישורה ועידודה, היא הנושאת בעיקר האחריות למצב הקשה של התשתיות בעזה. ישראל זו מתבוננת במשבר כמשקיף מודאג.

נחזור על המובן מאליו: כל הגורמים חייבים לשתף פעולה כדי למצוא פתרונות מידיים. המשבר הזה הוא תוצאה של שורת החלטות, לא אסון טבע. חובה לקבל החלטות אחרות. לתושבות ותושבי עזה אין יותר זמן לחכות.

פורסם בקטגוריה זכויות אדם, מדיניות הבידול, פיתוח כלכלי, תשתיות בעזה, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *