בדיקת עובדות: עשר טענות שגויות על עזה

אחת המטרות הראשוניות של הסגר על עזה היתה במוצהר לוחמה כלכלית, וישראל הטילה ועדיין מטילה סדרת מגבלות כלכליות על הרצועה שמקשות מאוד על טיפוח כלכלה פורחת. צילום: אימאן מוחמד

אחת המטרות הראשוניות של הסגר על עזה היתה במוצהר לוחמה כלכלית, וישראל הטילה ועדיין מטילה סדרת מגבלות כלכליות על הרצועה שמקשות מאוד על טיפוח כלכלה פורחת. צילום: אימאן מוחמד

לפני עשר שנים הסיגה ישראל את כוחותיה מרצועת עזה, במהלך שעדיין מעורר בישראל מחלוקת ושמעצב עד היום את היומיום של מיליונים. תוכנית ההתנתקות היתה המהלך הדרמטי ביותר במדיניות ישראל ביחס לרצועת עזה בעשורים האחרונים, וככזו הולידה לא מעט מיתוסים ואמירות סרק. הנה עשרה המרכזיים שבהם, לצד תיאור המרחק שלהם מהמציאות.

1. ישראל התנתקה מעזה (וכל מה שקיבלה בתמורה זה את הרקטות האלה)

במשפט: ישראל שולטת על הים, האוויר ועל רוב המעברים לרצועה. זו לא התנתקות, זו רק שליטה מרחוק.

יציאתו של החייל הישראלי האחרון ששירת ברצועה, ב-11 בספטמבר 2005, סיימה את אחד ממרכיבי השליטה המרכזיים של ישראל בחייהם של תושבי הרצועה, אולם ישראל שולטת במעברי הגבול שלה עם הרצועה, וגם על המרחב הימי והאווירי של הרצועה, על אספקת מים, חשמל ודלק, על התקשורת הקווית, הסלולרית והאלקטרונית שם וגם על שטח קרקעי בתוך הרצועה, שאותו הצבא מכנה "מרחב החיץ". פוליטיקאים ישראלים דנים בינם לבינם האם לאפשר לתושבי הרצועה נמל ימי; ישראל מאפשרת כניסת חומרי בניין לשיקום עזה, אולם מתנה כל רכישה באישור ישראלי פרטני; מרחב הדיג משמש קלף מיקוח בכל דיון על רגיעה או הפסקת אש; על שיפוץ שדה התעופה הנטוש בעזה מאז הופצץ והושמד, ישראל לא מוכנה (עדיין?) לשמוע.

ובאשר לירי רקטות אל עבר ריכוזי אוכלוסייה, זאת כמובן פרקטיקה מגונה ולא חוקית, שהילכה אימים על תושבי דרום-ישראל עוד מ-2001 ולא שככה גם בעקבות מבצעים צבאיים מקיפים, או עם הטלת הסגר. למען האמת, מומחי ביטחון הכירו בכך שהסגר לא רק שאינו מסייע לביטחון בישראל, הוא אחת הסיבות המרכזיות לחוסר היציבות הביטחונית באזור.

2. עזה נצורה, אין יוצא ואין בא

במשפט: גם מצרים וגם ישראל נותנות לפלסטינים לצאת מעזה. השאלה האמיתית היא כמה יוצאים ומי.

גם ישראל וגם מצרים מתירות מעבר פלסטינים מעזה לשטחן ומהן אליה. מאז ספטמבר 2014, אף חלה עלייה הדרגתית במספר יציאות הפלסטינים דרך מעבר ארז, שבשליטת ישראל, ובחודשים האחרונים הממוצע עומד על כ-18 אלף יציאות פלסטינים בחודש דרך ארז, כמעט פי שלושה ממספר היציאות החודשי הממוצע לפני "צוק איתן". עדיין המספרים זניחים לעומת הנחוץ ומהווים כארבעה אחוז מתנועת האנשים שעברה בארז בקיץ 2000. מצרים פותחת רק מדי פעם לכמה ימים את מעבר רפיח לכניסה של פלסטינים ויציאה רק של חולים, סטודנטים, בעלי דרכונים זרים.

לכאורה, אפשר לצאת מעזה ולהיכנס אליה. השאלה היא כמה זה קשה, מי ברשימת הרשאים ובעיקר מי לא. מצרים אמנם פתחה לאחרונה את רפיח לכמה ימים, אולם המעבר סגור רוב ימות השנה, ורק מעטים מספיקים לצאת דרכו; ונכון שחלה עלייה ניכרת במספר היציאות דרך ארז בחודשים האחרונים, אך הקריטריונים עדיין צרים מאוד ורוב הפלסטינים אינם עונים עליהם: סוחרים מסוימים יכולים לקבל היתר ליציאה, בתנאים מסוימים, אולם תושבים מן השורה צריכים לחלות במחלה קשה או לחכות שקרוב משפחתם מדרגה ראשונה בגדה ובישראל יחלה, יתחתן או ימות כדי שבקשה להיתר מעבר תישקל. לעתים גם פלסטינים שעונים לקריטריונים הללו אינם מקבלים היתר או שנאלצים להתמודד עם ביורוקרטיה מסורבלת ומתישה, ולעמוד בדרישותיהם של נהלים ותתי-נהלים שרבים מהם מעולם לא פורסמו.

3. ישראל משקמת את עזה

במשפט: ישראל מאפשרת לתושבי הרצועה לרכוש חומרי בניין, בתנאים מגבילים.

ביוני 2015, בכנס הרצליה, הצהיר ראש הממשלה: "אם יש גורם אחד שבונה מחדש את עזה זו ישראל". העובדות, למרבה הצער, שונות. ישראל לא בונה את עזה, היא מאפשרת כניסת חומרי בניין לרצועה, שנרכשים בכסף מלא. כניסת חומרי בניין נעשית רק תחת פיקוח ולאחר אישור ישראל, מה שמקשה מאוד על שיקום הרצועה. למעשה, עברה כמעט שנה מהרגע שבו הוקם המנגנון לתיאום כניסת חומרי בניין לרצועה ועד שהחלו לאשר בניית בתים חדשים בעזה, בין היתר בגלל שישראל לא הגיעה להסכמה עם הרשות הפלסטינית על הנוסחה להכנסת חומרי בניין לבניית בתים חדשים. הכמות שעברה מאז הקמת המנגנון לא מגיעה ל-10 אחוז מהצורך ברצועה. איסור ישראלי על הכנסת לוחות עץ מכביד על צרכי ענף הבנייה ומאיים לחסל את ענף הריהוט. והליך השיקום לא ייגמר בבניין. הוא נחוץ לחיים האזרחיים בכללותם.

הסגר הישראלי הופך את מעבר רפיח לשער העיקרי שדרכו יכולים, פוטנציאלית, תושבי הרצועה לצאת מעזה. צילום: גישה

הסגר הישראלי הופך את מעבר רפיח לשער העיקרי שדרכו יכולים, פוטנציאלית, תושבי הרצועה לצאת מעזה. צילום: גישה

4. ולמצרים אין אחריות על עזה? שייצאו דרך רפיח

במשפט: הסגר הפך את מעבר רפיח לשער העיקרי של תושבי עזה לעולם; אבל למרות שמצרים כמעט שלא מאפשרת לאנשים ולסחורות מעזה לנוע דרכה, האחריות שלה עדיין פחותה משל ישראל.

הסגר הישראלי על רצועת עזה, האיסור שמטילה ישראל על תנועה דרך הים והאוויר והמגבלות הקשות על תנועה דרך המעברים שבשליטתה, הפכו את הרצועה לשטח חסום, ואת מצרים לשער מרכזי של עזה לעולם. מצב זה אכן מטיל על מצרים אחריות מסוימת.

מצרים רחוקה מלעמוד בדרישה למעבר: מעבר רפיח נפתח לעתים נדירות מדי ואלפים מחכים חודשים ברשימת ההמתנה. יחד עם זאת, השליטה שנוטלת לעצמה ישראל על החיים האזרחיים בעזה לאורך שנים (כפי שמפורט במשפט 1), והתלות שנובעת ממנה, מטילות עליה אחריות רבה הרבה יותר לעשות למען חייהם התקינים של תושבי הרצועה.

5. עזה בחרה חמאס

במשפט: לא רק עזה בחרה בחמאס ב-2006, ורוב תושבי הרצועה היו צעירים מכדי להשתתף בבחירות הללו.

חמאס אכן זכה ברוב המושבים במועצה המחוקקת הפלסטינית בבחירות שנערכו ב-2006, אולם הבחירות הללו לא נערכו רק ברצועת עזה, אלא גם בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. שנה לאחר מכן השתלט חמאס בכוח על הרצועה וממשיך כך עד היום.

כשני שליש מתושבי הרצועה הם צעירים שגילם נמוך מ-24, כלומר שהיו צעירים מכדי להצביע בבחירות של 2006, או שטרם נולדו. מאז לא נערכו בחירות.

6. עזה והגדה הן ישויות נפרדות שאין ביניהן קשר

במשפט: למרות הפיצול הפוליטי, בין עזה והגדה יש קשרים לאומיים, חברתיים, תרבותיים, משפחתיים וכלכליים.

הטענה שאין כל קשר בין עזה לגדה נסמכת על הפיצול הגיאוגרפי והפוליטי בין שני האזורים. הטענה הזו מתעלמת מרשימה די ארוכה של עובדות. כמה דוגמאות: לכרבע מתושבי הרצועה יש קרובי משפחה בגדה; עזה והגדה מוכרות כיחידה טריטוריאלית אחת גם על ידי ישראל (בהסכמי אוסלו) וגם על ידי העולם; ולמרות הפיצול הפוליטי, הרשות ונציגיה הם חלק בלתי נפרד מהחיים בעזה. הם משלמים את חובות החשמל של הרצועה ומתאמים בין תושבי הרצועה לבין ישראל.

7. ישראל נותנת לעזה חשמל, מים ואוכל

במשפט: ישראל לא נותנת, היא מוכרת.

ישראל מוכרת לרצועה חשמל, מים ואוכל, לא מעניקה אותם בחינם. ואגב חשמל, בניגוד לשמועות, עזה אינה חייבת אגורה לחברת החשמל בישראל, בניגוד למצב לגבי החשמל שנמכר בגדה המערבית. כל חובות החשמל של הרצועה משולמים מכספי המסים הפלסטינים. גם לא כל המים שהיא מתיימרת למכור לרצועה מוזרמים לשם, וממילא המים והחשמל שישראל מוכרת רחוקים מלענות על צורכי התושבים.

חלקם קונים בשווקים, חלקם יכולים אפילו להרשות לעצמם להתארח בבית מלון. שוק בעזה. צילום: אימאן מוחמד

חלקם קונים בשווקים, חלקם יכולים אפילו להרשות לעצמם להתארח בבית מלון. שוק בעזה. צילום: אימאן מוחמד

8. היתה לעזה הזדמנות לייסד את סינגפור, ובמקום זאת היא בנתה את חמאסטאן

במשפט: מעוניינים בפריחה כלכלית ברצועה? הסירו את המגבלות על כלכלת עזה.

מגבלות קשות על תנועה הושתו על תושבי עזה עוד קודם להשתלטות חמאס. ראוי גם להזכיר שאחת המטרות הראשוניות של הסגר על עזה היתה במוצהר לוחמה כלכלית, ושישראל הטילה ועדיין מטילה סדרת מגבלות כלכליות על הרצועה שמקשות מאוד על טיפוח כלכלה פורחת. חלק מהמגבלות הוסרו (כמו המגבלה המפורסמת על כניסת סחורות אזרחיות דוגמת כוסברה ושוקולד), אחרות הוסרו חלקית (האיסור על שיווק סחורה מעזה בגדה הוחלף ברשימת מגבלות שמייקרות את השיווק ומעמידות את כדאיותו בסימן שאלה) ואחרות נוספו עליהן. נייר עמדה שפרסמנו השנה מניח מודל כלכלי מוסכם על התשתיות והפוטנציאל של הטריטוריה הפלסטינית ומסקנתו העיקרית שהגדה המערבית ורצועת עזה זקוקות זו לזו כדי להניח תקווה ריאלית לכלכלה משגשגת. בלי גישה לשווקים הטבעיים בישראל ובגדה ובלי נמלים, סינגפור תישאר רחוקה.

9. בעזה יש רק עוני וסבל

במשפט: בעזה יש גם מיליונרים וגם מעמד בינוני, עדיין החיים שם לא פשוטים וזאת אינה גזירה משמים.

עזה ענייה. עם 41.5 אחוזי אבטלה, 57 אחוזים מהתושבים שנדרשים לתמיכה תזונתית ולמעלה מ-70 אחוזים שתלויים בסיוע הומניטרי, קשה להכחיש זאת. בה בעת, אחת לזמן-מה מישהו מגלה מחדש שיש בעזה קניונים ושווקים, בתי מלון ובריכות שחייה, ותמונות שלהם מופצות ברשת. מובן מדוע קל לפוצץ את הבועה של מי שרואה ברצועה רק קריקטורה של משבר הומניטרי, אבל עזה היא הרבה יותר מזה. יש בה מיליונרים, כן, ויש בה גם שכבה דקה של מעמד בינוני, סטודנטים, אינטלקטואלים, אמנים, רופאים ובעלי מקצועות חופשיים. חלקם קונים בשווקים, חלקם יכולים אפילו להרשות לעצמם להתארח בבית מלון. קיומם אינו מוחק את הקושי והמצוקה ואינו יכול להעלים אבטלה, שמאמירה ל-60 אחוזים בקרב צעירים. הפער הזה כן יכול לספק הצצה למה שהרצועה יכולה להיות, לו תינתן לה ההזדמנות.

10. כל מגבלות התנועה הישראליות על הרצועה הן ביטחוניות

במשפט: ההגבלות על תנועת אנשים ממילא חלות על מי שאין כלפיו טענה ביטחונית, וקשה להבין את ההיגיון הביטחוני בהגבלות הנוכחיות על תנועת סחורות.

פלסטיני שמעוניין לצאת מרצועת עזה צריך לעמוד באחד מהקריטריונים הישראלים ליציאה מהרצועה. רשימת הקריטריונים הצרה הזו אינה נוגעת לביטחון כלל. מי שיש כלפיו טענה ביטחונית ממילא אינו רשאי לעבור. יתרה מכך, אותו אדם יכול לצאת מהרצועה מסיבה אחת (למשל עבור השתלמות בגדה המערבית) אולם לא לקבל היתר יציאה במקרה אחר (אם, למשל, הוא מעוניין ללמוד רפואה בגדה).

קשה מאוד גם להסביר חלק מהאיסורים הישראליים על כניסת סחורות לרצועה, בטח שלא ביטחונית. ישראל מאפשרת כיום כניסת חומרי בניין לעזה בפיקוח הדוק, שיוצר מחסור בחומרי בניין שבתורו יוצר שוק שחור ורווחי בחומרי בניין בעזה. ובעוד מלט, חצץ וברזל מוכנסים לרצועה, ישראל אוסרת כניסת לוחות עץ בטענה שהם עשויים לסייע לבניית מנהרות.

אם יש הסבר ביטחוני לכל המגבלות הללו, עד כה במשרד הביטחון לא ראו לנכון לספק אותו. וגם אם נוסח נימוק ביטחוני כזה, לא כל תועלת שולית לביטחון יכולה להצדיק צעדים שפוגעים קשות באוכלוסייה גדולה. עשר שנים לאחר ההתנתקות, ישראל עדיין מגבילה פגישת בני משפחה, מסחר, לימודים, דיג או חקלאות ברצועה. הגיע הזמן שזה ישתנה.

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה זכויות אדם, יצוא מעזה, מדיניות הבידול, מעבר אנשים לעזה, מעבר אנשים מעזה, מעבר סחורות לעזה, פיתוח כלכלי,‏ עם התגים , , , , , , , , , , , , .‏ קישור ישיר לפוסט.

2 תגובות על בדיקת עובדות: עשר טענות שגויות על עזה

  1. מאת שי‏:

    ישראל לא שולטת על גבול עם מצרים. לכן כל הטענות שליטה ומצור מגוחכות. הם רוצים חיים נורמלים שיזנחו את טרור וגבול עם מצרים יפתח. אותנו הם לא צריכים.

  2. מאת דרור‏:

    ישראל רק סובלת מ"שליטה" על הפלאשטנים אין לישראל שום אינטרס בעזה לא מצד ימין שמאל או המרכז הישראלי..
    אולי יש נפט בעזה וגלילותיה? אבל אין שם נפט או אוצרות טבע פשוט כלום!

    ישראל (אהוד ברק ליתר דיוק) הציעו נסיגה מלאה וקבלו קדחת כי ההנהגה הפלאשטנית ניזונת ממלחמה נגד ישראל.

    ישראל מפסידה למעשה כסף רב מ"מכירה" של מים וחשמל לרשות שמקבלת במחירי הפסד ולרוב כלל לא משלמת על הסחורה.

    לכן לפני שאתם כותבים שטויות תבררו את העובדות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים