יש עתיד?

כבר שלושה חודשים וחצי שישראל אוסרת על העברת חומרי בנייה למגזר הפרטי בעזה. הנזקים לכלכלה עצומים. איך זה משפיע על החיים עצמם? תשמעו סיפור.

פרויקט בנייה של אונר"א. צילום עבור גישה: ח'אלד אל-אשקר

פרויקט בנייה של אונר"א. צילום עבור גישה: ח'אלד אל-אשקר

מוח'לס אל-עג'רמי, 33, אב לארבעה, לשעבר שוטר ברשות הפלסטינית וכיום מובטל, נמצא ברשימת הסיוע של אונר"א לקבלת יחידת דיור. ב-2004 נהרס ביתו במהלך מבצע צבאי של ישראל לחישוף מנהרות באזור רפיח. למוח'לס שני אחים וגם להם משפחות. יחד עם ההורים, בני המשפחה מונים 18 איש. בני המשפחה אמורים לקבל ארבע יחידות דיור בפרויקט שמוקם במימון אונר"א, אך פרויקט הבנייה מוקפא עקב החלטת ישראל להפסיק את הכנסת חומרי הבניין לרצועה. בינתיים, אל-עג'רמי מקבל מאונר"א 100 דולר לחודש, אך הסכום לא מספיק לו לתשלום השכירות, שעומד על 200 דולר לחודש בממוצע.

אל-עג'רמי מתאר את חייו כ"מצב של מצוקה, כמו פליט או מהגר בתוך הרצועה". בעשור האחרון החליף את מקום מגוריו חמש פעמים. אל-עג'רמי לא מסוגל גם לשפץ את הדירה המושכרת.

"אנחנו תלויים בהעברת חומרי בניין מישראל," הוא אומר. "אני לא מסוגל ללכת לאתר הבנייה ולראות שדבר לא מתקדם, ולדעת שבגלל סגירת המעברים ההמתנה לבית משלנו רק מתארכת".

עבדאללה עואד. צילום עבור גישה: ח'אלד אל-אשקר

עבדאללה עואד. צילום עבור גישה: ח'אלד אל-אשקר

עבדאללה עואד, 48, אב לשישה, מהנדס ומנהל חברת אל-סאאד למסחר ובניין ברצועת עזה. החברה אחראית על פרויקט בנייה של בניין מגורים בשטח 310 מ"ר, שכולל שבע קומות ו-15 דירות.

העבודות החלו באוגוסט ואמורות היו להסתיים תוך תשעה חודשים. בחוזה שנחתם בין עואד ובין בעל השטח, עואד התחייב לשלם קנס של 100 דולר על כל יום איחור במסירת הבניין. בנובמבר פסקה העבודה על הפרויקט בשל מחסור בחומרי בניין. 40 עובדיו של עואד מובטלים – ממהנדס הפרויקט ועד לשומר אתר הבנייה.

"העבודה על הבניין החלה בסמוך לתחילת מצוקת חומרי הבניין בשוק המקומי. כדי לסיים אותו במהירות, נאלצתי לקנות מלט במחירים גבוהים בהרבה מהמתוכנן, והחברה סופגת את ההפסד", אומר עואד. "בעקבות ההתייקרות, נאלצנו להפסיק את העבודות עם בניית הקומה השנייה. בעל השטח היה אמור לעבור להתגורר באחת הדירות בתמורה לדירתו, שנהרסה על השטח, ועכשיו אין לו איפה לגור עם משפחתו".

עואד מוסיף כי "אי אפשר במצב הזה לתכנן שום תוכנית עבודה. כל הקבלנים כאן במצב הזה, ולא יכולים למסור את הבניינים בזמן, למרות שכמות מחפשי הדירות לא השתנתה. זה מגביר את הביקוש לדירות, מוביל לעלייה במחירים, ויוצר מצוקת דיור שמקשה עוד יותר על ניהול חיים נורמטיביים ברצועה".

משפחת ברגות. צילום עבור גישה: ח'אלד אל-אשקר

משפחת ברגות. צילום עבור גישה: ח'אלד אל-אשקר

מהדי ברגות, 21, מתגורר עם משפחתו, המונה 11 נפשות, בשכונת א-זייתון בעיר עזה. ברגות נהג לעבוד כרצף, יחד עם אביו. באוגוסט, המחסור בחומרי בניין החל להיות מורגש ברצועה, ובמיוחד המחסור במלט, שהוא חומר בסיסי בעבודת הרצפות. מאז, ברגות ואביו מובטלים.

ברגות החל לעבוד כסוחר זעיר של תכשיטים ומוצרי סדקית, שאותם אחסן בחצר בית המשפחה, אולם גם אלה אבדו בסופות שפקדו את הרצועה לפני כחודש.

העסק לא היה היחידי שנפגע מהסופות. הגשמים גרמו להצפת הקומה הראשונה של בית המשפחה. את בניית הקומה השנייה לא הספיקו עדיין להשלים. למרות זאת, כאשר הקומה הראשונה הוצפה, נאלצו בני המשפחה לתפוס שם מחסה ארעי למשך הסופה, ללא מי שתייה, מקלחת או חלונות, וכשהם רועדים מקור.

למחרת, התפנו מהבית בסירות שבהן השתמשו כוחות הביטחון האזרחי כדי להגיש סיוע חירום לתושבים, ועברו להתגורר בדירה סמוכה, השייכת לאחד מבני המשפחה. יום אחר כך, ברגות ואחיו חזרו לביתם, כדי להוציא את מי הגשמים מהדירה באמצעות משאבות, וגילו לחרדתם שהדירה מוצפת גם במי-ביוב ובשפכים, שצפו מעלה במהלך הסופה כתוצאה ממצב התשתיות הגרוע ברצועה.

זוהיר דאווד. צילום עבור גישה: ח'אלד אל-אשקר

זוהיר דאווד. צילום עבור גישה: ח'אלד אל-אשקר

זוהיר דאווד, 47, אב לשישה, מהנדס והבעלים של חברת אל-ע'ד אל-ג'דיד להנדסה ובניין ברצועת עזה. כעת, בשל המחסור בחומרי בניין, העבודה מוקפאת וכל עובדיה מובטלים.

חברת אל-ע'ד אל-ג'דיד אחראית על בניית אגף הרצאות חדש באוניברסיטת אל-אקצה, הכולל שבע קומות, ומוקפא כעת בשל המחסור בחומרי בנייה. המחסור, מספר דאווד, גורם "להתרסקות חברות הסקטור הפרטי, שתוביל בסופו של דבר להתרסקות הכלכלה ברצועה. הכלכלה מבוססת בעיקר על חומרי הבניין, שלהם זקוקים סקטורים רבים נוספים ברצועה".

העבודה על בניית האגף החלה באפריל 2013 והיתה אמורה להסתיים ביוני 2014. עתה סיום הפרויקט נדחה למועד לא ידוע. הצוות כלל שמונה מהנדסים וכ-70 עובדים ששכרם היומי הממוצע עמד על 70 שקל, כולם כעת מובטלים.

הצמצום בכמות חומרי הבניין שנכנסו לרצועה דרך המנהרות הורגש כבר בתחילת יוני, עת הסתיימה העבודה על יסודות המבנה. באוקטובר פסקה פעילות המנהרות, דרכן הגיעו מרבית חומרי הבנייה, ואיתה העבודה על הפרויקט.

"אני מודאג מזה שאני לא יכול לתכנן את יום העבודה שלי, ומחוסר הוודאות בנוגע למחר ולימים הבאים", הוא אומר. "המצב משפיע גם על כל פרט בחיי האישיים. אני מנסה להשתמש כמה שפחות במכונית שלי, שצורכת דלק יקר, ולחסוך אפילו בשיחות הטלפון של העסק כדי להשתמש בכסף לדברים דחופים אחרים. העובדים ואני התגאינו בפרויקט הזה, אמרנו שהילדים שלנו ילמדו באולמות האלה ויקבלו תארים".

חסאן שנינו. צילום עבור גישה: ח'אלד אל-אשקר

חסאן שנינו. צילום עבור גישה: ח'אלד אל-אשקר

חסאן שנינו, 24, בן בכור למשפחה בת שמונה נפשות, ממחנה הפליטים אל-בורג' שבמרכז רצועת עזה, שתלוי בטון מלט אחד כדי שיוכל להתחתן ולעזוב את בית הוריו. לפני כשנה, שנינו החל לבנות לעצמו ולאשתו-לעתיד דירה קטנה מעל בית הוריו, כ-60 מ"ר. כעת חסר לשנינו טון מלט בשביל להשלים את עבודות הריצוף בדירה.

בני הזוג התארסו לפני כחמישה חודשים, והחתונה נקבעה לאביב, בסברה שבניית הדירה תושלם עד אז. לפי הנוהג החברתי ברצועת עזה, בני הזוג יוכלו לעזוב את בית הוריהם רק לדירה משלהם, שבה יוכלו לגור יחד.

המחסור בחומרי בניין ברצועה מעכב את השלמת הדירה, והחתונה נדחתה למועד בלתי ידוע.

שנינו ריכז מאמצים מרובים בחיפוש אחר טון המלט שיאפשר לו להתקדם בחייו האישיים. הוא כיתת רגליו בין חנויות, אך מאמציו לא הועילו. גם אם יימצא טון מלט פנוי ברצועה, שנינו כנראה לא יוכל להרשות לעצמו לקנות אותו, היות שהביקוש הגבוה וההיצע המוגבל גרמו לעליית מחירים דרמטית.

פורסם בקטגוריה מעבר סחורות לרצועת עזה, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *